בהחלטה יוצאת דופן שניתנה לאחרונה, נקבע, כי חברת ביטוח אינה רשאית להעביר ממצאי חקירה למומחה שמינה בית המשפט כדי שיחווה דעתו על מצבה הרפואי של מבוטחת התובעת תגמולי סיעוד. בית המשפט קבע כי אל המומחה הרפואי ניתן להמציא תיעוד רפואי בלבד ובוודאי שלא ניתן להמציא לו ראיות אשר נכונותן טרם נבחנה. עיינו בהחלטה.
לצורך הכרעה בתביעות נזיקין וביטוח לפיצויים בגין נזקי גוף, ממנה בית המשפט לעיתים קרובות מומחה רפואי מטעמו כדי שיחווה את דעתו בנוגע למצבו הבריאותי של התובע. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נחשבת מהימנה יותר מעצם טיבה לעומת חוות דעות רפואיות שמגישים הצדדים לתביעה, ולכן לרוב, ייחס לה בית המשפט משקל מכריע.
לפי החוק, רשאי המומחה מטעם בית המשפט להסתמך רק על חומר רפואי וחומר הנוגע לטיפול רפואי, לצורך גיבוש חוות דעתו. האם ממצאי מעקב שערכה חברת ביטוח אחר תובע, המתעדים את תפקודו בחיי היומיום, נכללים בגדר חומר מסוג זה? גם בעבר, וגם בהחלטה שניתנה לאחרונה במסגרת תביעה לתגמולי ביטוח סיעוד שהוגשה נגד חברת הביטוח "דקלה", השיב בית המשפט בשלילה על שאלה זו.
התביעה לתגמולי סיעוד, שהוזכרה לעיל, נדונה בבית משפט השלום בנצרת והוגשה ע"י מבוטחת הסובלת, לטענתה, מטרשת נפוצה. לאחר שבית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, ביקשה המבטחת "דקלה" להגיש למומחה תמונות וסרטוני מעקב המתעדים את תפקוד התובעת בחיי היומיום. התובעת התנגדה לכך בטענה שאין מדובר במסמכים רפואיים שניתן להציג למומחה לפני שגיבש את חוות דעתו, אלא לכל היותר בחומר שניתן להציגו למומחה בשלב מאוחר יותר, בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט.
על מנת להכריע במחלוקת, סקר בית המשפט תחילה את החקיקה בנושא, ובראשה תקנה 8 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התקנה קובעת כי על הנפגע להעביר למומחה מטעם בית המשפט רק מסמכים הנוגעים לטיפול הרפואי שקיבל, ואוסרת על הנפגע להעביר למומחה חוות דעת רפואית כלשהי. בית המשפט ציין כי על אף שתקנה זו נוגעת לתאונות דרכים, יש להחיל את ההיגיון שביסודה גם על התביעה מהסוג שלפניו, ומצא חיזוק למסקנה זו בתקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת, כי מומחה רפואי מטעם בית המשפט רשאי לדרוש מהצדדים חומר רפואי בלבד.
עוד התייחס בית המשפט להחלטה של בית המשפט העליון, שניתנה בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בתאונת בדרכים, שבה התעוררה מחלוקת דומה. באותו מקרה, חברת ביטוח ביקשה להציג למומחים מטעם בית המשפט סדרת צילומים של התובעת שנעשתה ע"י צלם מטעם החברה. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בנימוק שלפי התקנות, המומחה נדרש להתבסס בחוות דעתו רק על התרשמותו האישית ממצב הנפגע על יסוד בדיקה שערך בעצמו ורק על החומר הרפואי "הבסיסי" המצוי לגבי הנפגע. בהחלטה אף צוין כי התקנות אוסרות להציג למומחה חוות דעת רפואית בעניינו של הנפגע, ולכן מקל וחומר, שאין להציג לו "חומר ראייתי שנוי במחלוקת שאינו חומר רפואי".
על בסיס החוק וההלכה הקיימת, דחה בית המשפט גם במקרה הנדון את בקשת המבטחת וקבע, כי אין ספק שהסרטונים והתצלומים שביקשה להציג למומחה אינם נוגעים לטיפול רפואי ולכן אין להעבירם למומחה. בהחלטה הודגש כי אין מקום להציג למומחה ראיות בדבר תפקוד לקוי או תקין של הנפגע, בשלב שלפני מתן חוות הדעת, וכי "חוות דעת המומחה צריכה להינתן על בסיס בדיקותיו ועל בסיס המסמכים הרפואיים העומדים בפניו" ו"מבלי שיידרש לבחון ראיות ולבדוק את נכונותן".
העברת ראיות שאינן רפואיות למומחה, ציין בית המשפט, כגון קלטות ותצלומים, כבר בשלב הכנת חוות הדעת, פותחת "פתח רחב ולא ראוי", שמצדיק לכאורה גם הגשת ראיות נגדיות מצד התובע, על חוסר התפקוד שלו. מצב כזה עלול לגרום לכך שהמומחה הרפואי ייכנס בנעליו של בית המשפט ויידרש להכריע ביחס למשקלן של ראיות אשר תוכן ואמיתותן שנויים במחלוקת, בעוד שתפקידו הוא לתת חוות דעת בתחום הרפואי ולא להכריע בשאלות עובדתיות הנתונות להכרעת בית המשפט.
[תא (נצ') 43731-09-13 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' הונידה כנעאן]
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)