דימום מוחי עלול להסתיים בנכות קשה ואף במוות. אבחון שגוי של הבעיה וטיפול לקוי בה עשויים להצדיק הגשת תביעה משפטית. על התייחסות בית המשפט העליון והפסיקה ביחס לנסיבות המצדיקות הטלת אחריות על הגורמים הרפואיים.
דימום מוחי או "דימום תוך-גולגולתי" הוא תופעה רפואית פתולוגית חמורה ומוכרת. מדובר בדימום פנימי בגולגולת, בתוך המוח או מחוצה לו, שעלול להיווצר כתוצאה ממגוון גורמים, כמו יתר לחץ דם, חבלת ראש ומפרצת במוח (התרחבות כלי דם במוח כתוצאה ממחלה או נטייה גנטית). דימום מוחי הוא אירוע מסוכן ביותר, שעלול להסתיים במוות תוך ימים ואפילו תוך שעות ספורות או לגרום לפגיעה נוירולוגית קשה שתתבטא בנכות מנטלית או פיזית משמעותית אצל החולה. לכן יש חשיבות מכרעת לאבחון הבעיה במהירות האפשרית ולטיפול הולם בה.
מקובל לטפל בדימום מוחי באמצעות תרופות להורדת לחץ דם ולעיתים גם באמצעות ניתוח לניקוז הדם במוח, שסיכויי ההצלחה שלו הם מוגבלים. גם אבחון מידי וטיפול נכון בדימום מוחי לא תמיד יצליחו למנוע תוצאות הרות אסון, ולכן לא כל מקרה של דימום מוחי שהסתיים בנכות או במוות מצדיק הגשת תביעת רשלנות רפואית. עם זאת, אבחון שגוי או מושהה וטיפול החורג מסטנדרטים רפואיים סבירים במקרים של דימום מוחי, בהחלט מהווים בסיס להגשת תביעה כזו.
דימום מוחי עשוי לבוא לידי ביטוי בתסמינים שונים ובהם כאבי ראש חזקים, בחילות והקאות, ירידה במצב ההכרה ובלבול, לחץ דם גבוה והתרחבות של האישונים. זו אינה רשימה ממצה של התסמינים, ובמקרים רבים מופיעים אצל החולה רק חלק מהתסמינים שנמנו.
באמצעות הדמיית CT ניתן לזהות דימום מוחי בקלות יחסית, אך אחת הסיבות הנפוצות להגשת תביעות רשלנות רפואית במקרים של דימום מוחי היא אבחון שגוי או מאוחר של הבעיה. לעיתים, גם כאשר מופיעים אצל מטופלים תסמינים מעוררי החשד, שעלולים להעיד על דימום מוחי, הם אינם מופנים לבדיקות מתאימות, ובראשן הדמיית CT, על מנת לאתר או לשלול קיומו של דימום מוחי, וכך גובר הסיכון להידרדרות במצב המטופל.
במקרים מסוימים הכירו בתי המשפט בשיהוי באבחון של תסמיני דימום מוחי כרשלנות רפואית. דוגמה לכך היא תיק שנדון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב שבו נפסקו פיצויים בסכום של מיליוני שקלים למטופלת שלא אובחן אצלה בזמן דימום מוחי (ת"א (ת"א) 1666/05).
באותו מקרה, המטופלת הגיעה לבית החולים והתלוננה על כאבי ראש עזים, חולשה, סחרחורת, הרגשה רעה ו"שחור מול העיניים". עם זאת, היא שוחררה בו ביום לביתה, לאחר שניתנו לה תרופות להורדת לחץ דם ולשיכוך כאבים ומבלי שנבדק אם היא סובלת מדימום מוחי. רק כעבור יומיים, כשהמטופלת חזרה לבית-החולים והמשיכה להתלונן על כאבי ראש וסחרחורת, נערכה לה הדמיית CT מוח, שבה התגלה כי היא סובלת מדימום מוחי, ובהמשך אובחנו אצלה הצטברות נוזל בחדרי המוח ("הידרוצפלוס") ומפרצת מוחית. למרות הטיפול שניתן לה, נותרה המטופלת עם פגיעה נוירולוגית קשה ועם נכות צמיתה, גופנית ומנטלית, בשיעור של 100%, והפכה סיעודית לחלוטין.
על בסיס הראיות שהובאו בפניו, קבע בית-המשפט, כי לו הדימום המוחי היה מאובחן מוקדם יותר, קיימת סבירות שניתן היה לצמצם את הנזקים שנגרמו למטופלת בעקבות הדימום. עוד נקבע, כי הרופאה שטיפלה במטופלת בהגיעה לבית-החולים בפעם הראשונה, "לא פעלה במאמץ סביר ובשקידה הראויה" וכי היה עליה להפנות את המטופלת כבר באותו יום לבדיקות נוספות, כולל CT מוח, על-מנת לבדוק את האפשרות לקיומו של דימום מוחי.
לעיתים, גם כאשר מאותר דימום מוחי אצל מטופל תוך זמן סביר, המשך הטיפול בו הוא לקוי ורשלני. כך למשל, בתיק מסוים קיבל בית-המשפט העליון את עמדת משפחתו של מטופל כי לא נערכו לו בדיקות ראויות אחרי שהתגלה אצלו דימום מוחי, וכי מחדל זה מהווה רשלנות רפואית, המצדיקה פיצוי (ע"א 8817/06).
לפי העובדות שתוארו בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, התגלה אצל המטופל דימום מוחי בבדיקת CT שנערכה לו חמישה ימים אחרי שהחל להתלונן על כאב ראש עז ואחרי שהתגלו אצלו תסמינים נוספים, ובהם שיתוק חלקי, בלבול וחולשה. עם זאת, בבדיקה לא התגלתה מפרצת מוחית שנוצרה אצל המטופל ושהייתה מקור הדימום. המפרצת הובילה לדימומים מוחיים נוספים אצל המטופל, והוא שקע בתרדמת עד לפטירתו חמש שנים לאחר מכן.
על אף שבדיקת ה-CT הראשונית בוצעה בתנאים בעייתיים, כיוון שהמטופל היה שרוי באי-שקט, ועל אף שרופאיו חשדו כי הוא סובל ממפרצת מוחית, שעלולה לגרום לדימום נוסף, הם נמנעו במשך שבוע שלם מלערוך לו בדיקת CT חוזרת וכן בדיקה אחרת ששקלו לבצע, שהייתה עשויה לאתר את המפרצת המוחית. כשנערכה למטופל לבסוף בדיקת CT נוספת, התגלתה המפרצת המוחית, אך בשלב זה כבר הוא כבר היה שקוע בתרדמת וניתוח שבוצע בו לא הועיל.
בתחילה הגיע התיק לבית-המשפט המחוזי שפסק כי בית-החולים לא התרשל בטיפול שהעניק למטופל, אך בית-המשפט העליון הפך את פסק-דינו של המחוזי, והכריע לטובת משפחתו של המטופל. נקבע, כי רופאיו של המטופל התרשלו בכך שלא הפנו אותו לבדיקת האבחון הדרושה במועד המתאים, בייחוד לאור העובדה כי בדיקת ה-CT שנערכה למטופל הייתה לקויה, וכי יש קשר סיבתי בין התרשלות הרופאים לבין ההידרדרות במצבו של המטופל.
כאמור, לא בכל מקרה שבו נגרם למטופל נזק כתוצאה מדימום מוחי, יש בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית. על-מנת שזו תתקבל, יש להוכיח קיומם של שלושה מרכיבים מצטברים. ראשית, יש להוכיח כי ניתן למטופל טיפול רשלני, כלומר כזה שאינו עומד בסטנדרטים של טיפול רפואי סביר. שנית, יש להוכיח כי למטופל נגרם נזק בריאותי כלשהו. שלישית, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני שניתן למטופל לבין הנזק שנגרם לו.
התייעצות עם עו"ד העוסק ברשלנות רפואית תוכל לסייע לכם להבין אם יש מקום להגשת תביעה בגין טיפול לקוי בדימום מוחי ומה סיכויי ההצלחה של תביעה כזו. לשם הגשת תביעה תצטרכו בדרך כלל להסתייע בחוות דעות רפואיות שיתמכו בעמדתכם ויסייעו לכם להוכיח קיומה של התרשלות מצד הצוות הרפואי וכן את קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.
דימום מוחי הוא דימום פנימי המתרחש בתוך הגולגולת כתוצאה מפציעת ראש, לחץ דם גבוה, מפרצת או חבלה. ללא אבחון וטיפול מוקדם עלולות להיגרם פגיעות נוירולוגיות קשות ואף מוות.
התסמינים של דימום מוחי הם כאבי ראש, התרחבות אישונים, חום, הקאות, פרכוסים, אובדן יכולת הדיבור, בלבול, אובדן שיווי משקל וחולשה הממוקמת בצד הגוף.
מטופלים הסובלים מדימום מוחי יטופלו בתרופות או בניתוח לפי מידת חומרתו של הדימום.
טיפול רשלני בדימום מוחי יכול להיות אי הפניה לבדיקת CT כאשר קיימים תסמינים המעידים על דימום מוחי או לחלופין עיכוב בטיפול בחולה הסובל מדימום מוחי.
כדי להוכיח רשלנות רפואית בטיפול בדימום מוחי יש להוכיח בבית המשפט כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול בחולה שעבר דימום מוחי וכתוצאה מכך נגרם למטופל נזק.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)