לאחר שסירבה חברת הביטוח כלל לשלם לו את תגמולי הסיעוד, הגיש המבוטח באמצעות משרדנו תביעה משפטית. במסגרת ההליכים, ערב שמיעת הראיות, ניאותה כלל לשלם את תגמולי הביטוח במסגרת הסדר פשרה, אך סירבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין מלאים. בית המשפט סירב לקבל את נימוקיה וחייב אותה בתשלום שכר טרחה, לעבר ולעתיד, בשיעור של 25% בתוספת מע"מ. עיינו בכתבה.
מסכת תלאות ארוכה ציפתה למבוטח של חברת "כלל" שלקה במחלת הפרקינסון ותבע תגמולי ביטוח סיעוד מהחברה. בתחילה אושרה זכאות המבוטח לתגמולים, אך כעבור חודשים מספר התנערה כלל ממחויבותה והודיעה לו כי מצבו אינו עונה להגדרת "מצב סיעודי" בפוליסה ולכן אינו זכאי לתגמולים.
המבוטח פנה למשרדנו כדי שנייצגו מול המבטחת, אשר סירבה לחזור בה, גם לאחר שערער על החלטתה. לאור הנסיבות, החלטנו לתבוע את תגמולי הסיעוד מכלל בבית המשפט בשם המבוטח. בתביעה הבהרנו כי בניגוד לטענת המבטחת, המבוטח הוא אכן חולה סיעודי, בהתאם להגדרת הפוליסה, ודרשנו מבית המשפט לחייב אותה לשלם למבוטח תגמולי עבר שלא שולמו לו בתקופת הזכאות וכן להצהיר על מחויבותה לשלם לו תגמולים בעתיד עד תום תקופת הזכאות בפוליסה.
לאחר שנקבע מועד לדיון הוכחות בבית משפט השלום בתל אביב, הסכימה כלל לקבל את מלוא דרישותינו, ואולם גם אז המשיכה להערים קשיים וסירבה לשלם למבוטח שכר טרחה בשיעור של 25 אחוז, שאותו התחייב לשלם למשרדנו. עם זאת, השופטת יעל הניג, אשר דנה בתיק, דחתה את טענת כלל, כי יש לפסוק שכר טרחה מופחת מאחר שהתביעה הסתיימה בפשרה, ותחת זאת חייבה אותה לשלם את שכר הטרחה במלואו, בתוספת מע"מ והוצאות משפט.
בטיעוניה לעניין שכר הטרחה, ניסתה כלל להיבנות מנוהג מקובל של בית המשפט: להטיל על חברת הביטוח שכר טרחה מופחת במקרה שבו הגיעו הצדדים לפשרה ונחסך המשך הדיון בתביעה. המבטחת טענה כי בתביעות מהסוג הנדון מקובל לפסוק 15 אחוז שכר טרחה, וכי גם בתביעה זו, כמו בתיקים דומים שהסתיימו בפשרה, הסכמתה לדרישות התובע חסכה דיון הוכחות ואת המשך המשפט. לפיכך, טענה, אין לפסוק למבוטח שכר טרחה עבור תגמולים עתידיים.
בתגובה לכך, טענו, כי גובה שכר הטרחה נובע מהטרחה הרבה שנדרשה בתיק, וכי למעשה, המבטחת עיכבה ביודעין את תגמולי העבר ואת ההכרה בזכאות המבוטח לתגמולי עתיד עד ערב דיון ההוכחות. הצבענו על כך שהסכמתה לדרישותינו, לא נועדה לחסוך זמן שיפוטי, אלא נבעה מכך שידעה כי ממילא יחייב אותה בית המשפט להיענות לדרישות התביעה וכי הוא עלול אף למתוח עליה ביקורת ולהטיל עליה ריבית עונשית (ראו מילון מונחי ביטוח). בנסיבות אלה, טענו, הפחתת שכר הטרחה היא בגדר "פרס" למבטחת על גרירת מבוטחים למשפטים ארוכים ויקרים.
לאחר שהצדדים שטחו את טענותיהם בבית המשפט במסגרת דיון שנערך בסוגיית שכר הטרחה, קיבלה השופטת הניג את עמדתנו, וקבעה כי אין הצדקה להפחתת שכר הטרחה במקרה זה.
בפסק דינה כתבה: אין ולא היה צפי לשיפור במצבו של התובע, לא בעבר, לא בהווה וודאי שלא בעתיד. למרבה הצער, הוא צפוי להחמיר ואין בפי הנתבעת טענה אחרת", והצביעה על כך שלמבטחת ממילא היה ברור כי המבוטח שרוי במצב סיעודי, המזכה אותו בתגמולים לעבר ולעתיד. אי לכך, קבעה, המבוטחת לא עשתה חסד עם המבוטח בכך שהסכימה לדרישותיו, והסכמתה לדרישות המבוטח "במהותה קרובה יותר לקבלת התביעה מאשר לפשרה".
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)