בית המשפט קבע כי פרשנות הראל לפוליסת "ריסק" שהנפיקה, אינה מתיישבת עם לשון הפוליסה ותכליתה, וחייב אותה לשלם לאלמנת המבוטח המנוח עוד 123 אלף ש"ח. על כללי הפרשנות הייחודיים שבתחום דיני הביטוח ונטלי ההוכחה, בכתבה שלפניכם.
ביטוח "ריסק" (או "ריזיקו") הוא ביטוח חיים שמחייב את המבטחת לשלם למוטבי המבוטח תגמולים במקרה של פטירת המבוטח במהלך תקופת ביטוח מוגבלת בזמן. בעת נטילת משכנתא או הלוואה גדולה אחרת מהבנק מקובל לרכוש ביטוח ריסק, במסגרתו מתחייבת המבטחת לכסות את יתרת ההלוואה או חלקה, אם המבוטח ילך לעולמו לפני שיספיק להחזיר את מלוא ההלוואה.
בתיק שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה, התגלעה מחלוקת בין חברת הביטוח "הראל" לבין אלמנת מבוטח מנוח, באשר לגובה סכום הביטוח לו מחויבת הראל על פי פוליסות ריסק שרכש המנוח כשנטל שתי הלוואות שונות מבנק מזרחי טפחות. בעוד האלמנה תבעה מהראל לכסות את מלוא יתרות שתי ההלוואות, טענה הראל כי היא מחויבת לכסות רק 68 אחוז מיתרת ההלוואה השנייה, ולכן שילמה לתובעת סכום נמוך מזה שדרשה.
לאחר שבחן את תנאי הפוליסות ואת טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט כי לטענת הראל אין אחיזה בפוליסה, וחייב אותה לשלם לתובעת את מלוא יתרות ההלוואות.
בפוליסה הראשונה שנחתמה בין המבוטח להראל, התחייבה המבטחת לכסות את יתרת ההלוואה הראשונה עד לתקרה של 800 אלף ש"ח. בפוליסה השנייה התחייבה הראל לכסות את יתרת ההלוואה השנייה, כל עוד סכום הביטוח הכולל לכיסוי שתי ההלוואות גם יחד לא יעלה על 800 אלף ש"ח. הסכום המקסימלי לכיסוי יתרת ההלוואה השנייה הוגדר בפוליסה כ"סכום ההגבלה", שהינו ההפרש שבין התקרה הכוללת בגובה 800 אלף ש"ח לבין יתרת ההלוואה הראשונה. ואולם, הצדדים התדיינו בבית המשפט בנוגע לאופן חישובו של סכום ההגבלה.
התובעת טענה כי הראל מחויבת לשלם לה את מלוא יתרת ההלוואה הראשונה בסך 324 אלף ש"ח וכן את מלוא יתרת ההלוואה השנייה, בסך 444 אלף ש"ח. זאת משום שייתרת ההלוואה השנייה לא עולה על סכום ההגבלה המתקבל לאחר ניכוי יתרת ההלוואה הראשונה מתקרת הביטוח הכוללת, כשלמעשה, סכום יתרות שתי ההלוואות גם יחד נמוך מהתקרה הכוללת בגובה 800 אלף ש"ח.
מנגד, הראל טענה כי יש לחשב את גובה סכום ההגבלה הנוכחי בהתאם לחלקו היחסי של סכום ההגבלה המקורי מתוך קרן ההלוואה השנייה, במועד שבו נחתמו הסכם ההלוואה והפוליסה. באותו מועד סכום ההגבלה עמד על כ-384 אלף ש"ח (ההפרש בין 800 אלף ש"ח לבין יתרת ההלוואה הראשונה בזמנו), וחלקו היחסי מתוך סכום ההלוואה השנייה (כ-621 אלף ש"ח) עמד על כ-68 אחוז. לפיכך, כיום עומד סכום ההגבלה על 321 אלף ש"ח בלבד, שהם 68 אחוז מיתרת ההלוואה השנייה.
במילים אחרות, התובעת גרסה, כי המבטחת מחויבת לשלם בכל נקודת זמן נתונה סכום ביטוח כולל עד לגובה של 800 אלף ש"ח, לכיסוי שתי ההלוואות, ואילו המבטחת גרסה, כי התקרה יחסית ועשויה לרדת, שכן ככל שפוחתת יתרת ההלוואה השנייה, סכום ההגבלה לכיסוי יתרה זו פוחת במקביל.
כאמור, בית המשפט לא התרשם מהפרשנות שהציגה הראל לפוליסה, לפיה סכום ההגבלה מחושב על פי חלקו היחסי בקרן ההלוואה השנייה.
בית המשפט עמד על כך שהמבטחת והבנק, שהיה אף הוא נתבע בתיק, לא הסבירו בכתבי ההגנה שלהם את האופן בו חושב סכום הביטוח, וכי רק בסיכומים בכתב הציעה המבטחת לראשונה הסבר לכך. כמו כן, נאמר בפסק הדין, להסבר זה אין עיגון בתנאי הפוליסה השנייה והגיונו מעורפל, והוא אף מנוגד להודעת הבנק שנשלחה לתובעת בשנת 2013 בנוגע להלוואה השנייה. בהודעה זו נכתב כי סכום הביטוח שווה לסכום יתרת ההלוואה שטרם נפרע, כל עוד סכום זה יחד עם סכומי הלוואות קודמות מבוטחות אינו עולה על 800 אלף ש"ח.
בפסק הדין צוין, כי כלל מיוחד החל על פרשנות חוזה ביטוח הוא "פירוש נגד המנסח ולטובת המבוטח". כמו כן, מבין פירושים מילוליים אפשריים שונים של הפוליסה יש לבחור את הפירוש שמתיישב בצורה טובה עם הגיונה של הפוליסה ותכליתה ועם הציפיות הסבירות של המבוטח.
לדברי בית המשפט, הפרשנות לפיה התחייבותה הביטוחית של הראל בגין שתי ההלוואות הסתכמה בסכום של 800 אלף ש"ח, "מהווה פרשנות מילולית נכונה של סעיפי הפוליסה והיא משתלבת בצורה טובה יותר עם הגיונה, עם תכליתה ועם הציפיות הסבירות של המבוטחים על-פיה".
אי לכך, וכיוון שסך יתרות שתי ההלוואות נמוך מ-800 אלף ש"ח, הטיל בית המשפט על הראל לשלם לתובעת עוד כ-123 אלף ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בנוסף ל-321 ש"ח שכבר שילמה לה, כדי לכסות את יתרת ההלוואה השנייה. כמו כן, חויבה הראל בשכר טרחה והוצאות משפט.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)