תאונה עשויה להתרחש בנסיבות שונות ומשונות, כאשר לעיתים הדבר מעלה תהיות רבות לגבי הגורם האחרי לפיצוי. כך למשל, אנו נתקלים במקרים בהם לנהג הרכב קיימת אחריות ישירה לתאונה בשל נסיעה במהירות מופרזת, או מעבר ברמזור אדום ונשאלת השאלה על מי מוטלת האחריות לפיצוי. במקרים אחרים, אנו עדים לתאונות בהם נהג הרכב כלל לא מבוטח, אך האחראי לתאונה הינו צד שלישי. האם במקרה כזה יזכה הנהג לפיצוי? על סוגיות אלה, בכתבה.
תאונות דרכים הן עניין שכיח בכבישי ישראל, ולמרות זאת, לעיתים תכופות נשאלת השאלה כיצד מי שניזוק בגופו בתאונת דרכים, יקבל את הפיצוי המגיע לו, שכן הגורם המפצה, עשוי להשתנות ממקרה למקרה.
בכלל, תחום הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מעורר שאלות ותהיות רבות, כגון: האם כל תאונה בכביש מזכה בפיצוי? האם קיימת רלבנטיות לשאלת ה"אשם" בתאונה? ומה קורה במקרה שעברת תאונה ולא ביטחת את רכבך בביטוח חובה?
התשובות לכך, במאמר הבא שערכנו עבורכם, גולשי האתר.
כבר עתה נבקש להבהיר כי אם עברת תאונת דרכים, מומלץ לעיין במדריך המקצועי שערכנו עבורך ואשר עשוי לסייע לך בקבלת הפיצוי.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 חוקק כדי לתת מענה לכל ניזוק באשר הוא, בגין נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים. היתרון הגדול של החוק, הוא כי בניגוד לתביעות נזיקין אחרות הנדונות בדרך קבע בבתי משפט, אדם שנגרם לו נזק גופני בגין תאונה, יהיה זכאי לפיצויים ללא קשר לשאלת האשם בתאונה (שאלת האחריות). לכן, קובע החוק מנגנון מיוחד לקבלת פיצויים.
כדי לזכות בפיצויים, על הניזוק להוכיח כי היה מעורב בתאונה, המוגדרת בחוק. באופן כללי למדי, ניתן לומר כי מדובר בתאונה בה נגרם לאדם אשר עשה שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה, נזק גוף. חשוב לומר, כי הגדרה זו אינה ממצה, ומפאת קוצר היריעה ומורכבת הסוגיה לא נדון בה באריכות במסגרת מאמר זה. אולם נדגיש כבר עתה, כי מלבד להגדרה הכללית הנ"ל, החוק מגדיר מהו "כלי רכב מנועי", וקובע חזקות שבהתקיימותן תיחשבנה תאונה כתאונות דרכים, וכן, קובע החוק גם וחזקות מסוימות שהתקיימותן לא תיחשבנה כתאונה. למשל, התלקחות של רכב, או התפוצצות, עשויים להיחשב בנסיבות מסוימות "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק. כך גם אירועים שאירעו מחוץ לרכב, עשויים לכסות תחת ההגדרה, כמו נפילה של אבן מבניין על רכב, או החלקה של הולך רגל על רכב נוסע.
יש לציין, כי בעבר עם חקיקת החוק ובשנים שלאחר מכן, השאלה מהי "תאונת דרכים", נדונה רבות בפסיקת בתי המשפט. בשנים האחרונות, שאלה זו כבר לא עולה לעיתים תכופות, ומרבית המחלוקות עוסקות בהיקף הנזק והפיצוי הכספי לו זכאי ניזוק.
המחוקק הישראלי ביקש לייתר את הצורך של נפגע לקיים הליכים משפטיים מורכבים עד לקבלת פיצוי עקב תאונה שהותירה בו נזקים. לשם כך, התקין מנגנון ייחודי ההגוי בשפה המשפטית – עקרון האחריות המוחלטת. במילים אחרות, את המחוקק פחות עניין מי "אשם" בתאונה, אלא האם הוא ממלא אחר דרישות החוק לשם קבלת פיצוי.
מכאן, כל שצריך אדם שנפגע בתאונת דרכים להוכיח הוא כי נגרמו לו נזקי גוף, עקב "תאונה" כמשמעותה בחוק.
החוק קובע שכל מי שמחזיק ונוהג בכלי רכב מנועי, חייב לבטח את רכבו בביטוח "חובה". זהו ביטוח שאמור לכסות את הנוהג או הנוסע ברכב, או הולך רגל שנפגע מהרכב בתאונה, מפני נזקי גוף, בלבד.
ביטוח חובה ניתן לערוך בכל חברת ביטוח, אשר קיבלה היתר לשווק ביטוחים אלה, וישנו גם גוף הנקרא "פול" שמבטח גם נהגים שאף חברת ביטוח אינה מעוניינת לבטח אותם (למשל נהגים בעייתיים בעלי עבר תאונתי ותעבורתי מכביד). בביטוח הנערך על ידי "הפול" משתתפות ככל חברות הביטוח העוסקות בתחום ביטוחי החובה, וחלקה של כל אחת מהן יחסי, בהתאם לתקנון הקבוע.
בנוסף, החובה לערוך ביטוח חובה חלה על כל כלי רכב, לרבות: רכב דו גלגלי, רכב פרטי, משאית, טרקטור ועוד. מנגד, אופניים חשמליים, קורקינט ממונע, אינם מוגדרים ככלי רכב מנועי לפי חוק, כך שאין חובה לערוך להם ביטוח חובה.
עוד יוער, כי אי עריכת ביטוח חובה, היא גם עבירה פלילית, שעונשה עשוי לנוע בין קנס, לפסילת רישיון נהיגה.
כך שהתשובה לשאלה שבכותרת, היא שאם נפגעת בתאונת דרכים בתור נהג או נוסע ברכב, מי שאמור לפצות אותך היא חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה. האשמה לתאונה, אינה רלוונטית כאמור, בניגוד לסברה הרווחת, זהו היתרון לחוק הפיצויים, "פיצויים ללא אשם". כך שאפילו אם עברת באור אדום, אפילו אם לא נתת זכות קדימה, יינתנו לך פיציים בגין נזקי הגוף שנגרמו לך, בכפוף למגבלות המפורטות בחוק (עריכת ביטוח חובה, נהיגה עם רישיון וכו').
נשאלת השאלה, מה יעשה לאדם שלא ערך ביטוח חובה לרכבו, האם הוא יהיה זכאי לפיצוי? כאן יש לחלק את השאלה לשתיים, ראשית מה דינו של הנהג ברכב? שנית, מה דינו של נוסע תמים ברכב או הולך רגל תמים?
נהג ברכב, שלא ביטח את רכבו בביטוח חובה, ונפצע בתאונה, לא יהיה זכאי ליהנות מתחולתו של חוק הפיצויים, זהו החיסרון. עם זאת, הוא יוכל ליהנות מפיצויים, אך אלו ישולמו ע"י הנהג או חברת הביטוח של הרכב השני שפגע ברכבו או ע"י מי שלכאורה אחראי בנזיקין לתאונה (לדוגמא: זו יכולה להיות עירייה במקרה שתאונה נגרמה עקב מפגע בכביש, או נהג צד שלישי רשלן). בעצם, מי שלא ערך ביטוח חובה, יצטרך לפנות לדיני הנזיקין הרגילים, ואז להוכיח בעצם שצד שלישי שעוול כלפיו, "אשם" בתאונה. זאת בניגוד לנדרש בחוק הפיצויים. התנהלות זו יוצרת פעמים רבות בפסיקה מצב אבסורדי לפיו אדם שלא ביטח את רכבו עשוי לקבל פיצוי גבוה מאדם שפעל בהתאם להוראות הדין וביטח את רכבו. משרדנו אף התריע בפני הרשויות האחראיות על הדבר, אך תיקון לא נעשה.
נוסע ברכב, אשר נפצע בתאונה, וברכב לא היה ביטוח חובה (ללא ידיעתו כמובן), יהיה זכאי לפנות לקבלת פיצוי מ "קרנית", גוף ממשלתי, אשר הוקם על פי החוק ואשר אמור לפצות את מי שניזוק בתאונת דרכים ע"י רכבים שלא היה להם ביטוח חובה.
באשר להולך רגל, הדין זהה, והוא אמור לקבל פיצוי מחברת הביטוח של הרכב שפגע בו. בהיעדר ביטוח, יכול הולך הרגל לפנות כנ"ל לקרנית.
יוער, כי קרנית נוהגת להגיש תביעות נגד נהגים שלא ערכו ביטוח, לאחר שזו פיצתה צדדים שלישיים תמימים. כך שגם אם אי עריכת ביטוח חובה, לא תוביל לסנקציה פלילית, תחשוף את בעל הרכב או הנהג, לתביעות כספיות, ולעיתים אף גבוהות מאוד.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)