אי עריכת ביטוח חובה אינה סוף פסוק. נהג אשר ניזוק בתאונה ברכב אשר לא נרכש עבור ביטוח, עדיין עשוי לזכות לפיצוי כספי. במקרים אלו, קובע בית המשפט העליון, אמנם המחוקק לא שלל את האפשרות להגשת תביעת נזיקין, אך הניזוק מאבד את היתרונות הגלומים בתביעה מכוח חוק הפלת"ד.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (פלת"ד) קובע במפורש שפיצויים לפי חוק זה ישולמו רק במידה שלרכב המנועי היה ביטוח חובה. כלומר, אם נהג נסע ברכב ללא ביטוח חובה (הפרת חובה חוקית שהיא גם עבירה פלילית) והוא היה מודע לכך, חוק הפלת"ד לא חל על המקרה.
יודגש לעניין זה כי תאונה ללא ביטוח חובה היא גם תאונה שבה הנהג דאג לפוליסת ביטוח חובה אך תנאי הפוליסה הופרו מסיבות שאינן טכניות. למשל, נהג שרישיונו נפסל.
בתאונת דרכים ללא ביטוח חובה הדרך היחידה לזכות בפיצויים היא על ידי תביעה מכוח פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968. דהיינו, הנפגע מגיש תביעה לפיצויים כנגד מי שלטענתו גרם לתאונה.
ההבדל המרכזי בין תביעה לפי פקודת הנזיקין לבין תביעה לפי חוק הפלת"ד הוא הצורך למצוא אשם לתאונה והחובה להצביע בבית המשפט על גורם שהתאונה נגרמה בגללו. לא מדובר בעניין של מה בכך שכן הוכחת אשמה בתאונת דרכים היא משימה מורכבת ומסובכת.
על מנת להצליח במהלך כאמור התובע צריך להיעזר בעדי ראייה, עדים מומחים (כמו בוחני תנועה), רשומות רפואיות (להוכחת הנזק והקשר הסיבתי לתאונה) ועוד. אם הגורם המזיק בתאונה הורשע בפלילים בעקבות המקרה (למשל, הורשע בביצוע עבירות תעבורה בבית המשפט לתעבורה), ניתן להיעזר בהכרעת הדין בתביעה האזרחית.
מעניין לראות שזוהי אחת הסיטואציות המרתקות בשדה המשפטי ובדיני הנזיקין. זאת משום שתביעה מכוח פקודת הנזיקין יכולה להניב לנפגע פיצויים גבוהים יותר מהסכום שהיה נפסק לטובתו אם הייתה לו פוליסת ביטוח תקפה.
במה דברים אמורים? הכל מתחיל בסעיף 8 לחוק הפלת"ד שקובע את עיקרון "ייחוד העילה". על פי עיקרון זה מי שלא זכאי לפיצויים לפי הוראות חוק הפלת"ד רשאי להגיש תביעה מכוח פקודת הנזיקין כנגד האשם בתאונה. מכאן אנו ממשיכים להסדר של חוק הפלת"ד לפיצויים אשר מטיל אמנם אחריות מוחלטת ומלאה על המבטח, אך לא מאפשר פסיקת פיצויים ללא תקרת מקסימום. שיעורי הפיצויים נפסקים לפי תקרות אשר נקבעו בחוק ובתקנות.
בפקודת הנזיקין – לעומת זאת – התובע לא מוגבל בסכום הפיצויים המבוקש. בתביעות לפי פקודת הנזיקין הפיצוי שנפסק לתובע הוא הסכום שדרוש לשם "החזרת המצב לקדמותו" ובמילים פשוטות – מלוא הסכום שיוכח.
לא אחת הועלו הצעות חוק לפיהן תביעות מכוח פקודת הנזיקין לא תוכלנה להניב לנפגעים פיצויים מעבר למה שהיה מגיע להם בתביעה לפי חוק הפלת"ד. הצעות חוק אלה לא הבשילו לכדי חקיקה והחוק בנוסחו כיום הוא חד משמעי. אפילו בית המשפט העליון שעסק בנושא בהרחבה התיישר עם התפיסה הזו (למרות שהשופטים הביעו את מורת רוחם מהמצב הנתון).
כך נכתב למשל על ידי כב' השופט ריבלין: "המחוקק בחר שלא להטיל על משוללי העילה לפי החוק, התובעים לפי הפקודה, את אותן מגבלות הקבועות בחוק. הטעם העיקרי הוא שבתביעה כזו, הנדונה לפי דיני הנזיקין המסורתיים, מאבד הנפגע את היתרונות שמקנה החוק והוא נדרש לבירור שאלת האחריות לתאונה לפי הפקודה". הרציונל הוא שאין להחיל את תקרות הפיצוי של חוק הפלת"ד על נפגעים שתובעים מכוח פקודת הנזיקין מכיוון שההליך האחרון מורכב ומסובך יותר מההליך הראשון ואין מקום להכות את הנפגע ב"שני מקלות" במקביל.
רגע לפני סיום נדגיש כי נהיגה ללא ביטוח חובה היא עבירת פלילית וכל שימוש ברכב מנועי צריך להיעשות כחוק. אמנם לכאורה סכומי הפיצויים שייפסקו לאחר תאונה ללא ביטוח יכולים להיות גבוהים יותר אך לא מדובר בתביעה פשוטה כלל. בהליך לפי פקודת הנזיקין יש להוכיח אשמה של אחר ואין זו משימה קלה בלשון המעטה.
ביטוח חובה כחוק מאפשר לנפגע להיכנס תחת הוראותיו הסוציאליות המרחיבות של חוק הפלת"ד. זאת ועוד, אם רכב ללא ביטוח גרם לתאונת דרכים והנפגעים בתאונה קיבלו פיצויים מקרנית (קרן פיצויים ממשלתית שמשלמת פיצויים בין השאר לנפגעים בסיטואציות אלה), חברת הביטוח הממשלתית יכולה לתבוע את הסכומים בחזרה מהנהג הלא מבוטח (תביעת שיבוב).
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)