שאלות נפוצות ברשלנות רפואית | אלמוג-שפירא משרד עורכי דין

ראשי > רשלנות רפואית > מאמרים

כל המידע על תביעות רשלנות רפואית – מענה אודות שאלות נפוצות של גולשים ולקוחות משרדנו. אם גם לך נגרם נזק בטיפול רפואי, מומלץ לך לעיין בכתבה הבאה.

עו"ד רן שפירא ספט 11, 2016

חזרה >

תחום הרשלנות הרפואית משלב תחת קורת גג אחת היבטים של משפט ורפואה. לעתים קרובות הוא אף טומן בחובו סוגיות מוסריות של ממש. הנה כמה שאלות נפוצות שכדאי להכיר לגבי ענף משפטי זה.

מהו מבחן הרופא הסביר?

מבחן הרופא הסביר הוא מבחן יציר הפסיקה שעל פיו נבחנת התנהלותו של הרופא בתביעת רשלנות רפואית. הרציונל מאחורי מבחן זה הוא שיש לבדוק את רשלנותו (הלכאורית) של הרופא בהתאם למצופה ממנו לפי סטנדרט הרופא הסביר. לא כחוכמה שבדיעבד ולא בהתאם לנורמות יוצאות דופן שאינן משקפות את הפרקטיקה הרפואית המקובלת לאור התקופה הרלבנטית.

חשוב להדגיש כי המונח "סביר" איננו משקף גישה מקלה כלפי רופאים. בתי המשפט נוטים לייחס לגורמים מקצועיים בתחום הרפואה אחריות גבוהה כלפי מטופליהם. גם אם המקרה שעומד על הפרק היה נדיר ובלתי שכיח בעליל, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת אחריות הרופא במתן טיפול רפואי מקצועי, מקיף ואיכותי. עמידה במבחן הרופא הסביר נבחנת על בסיס חוות דעת רפואיות שמוגשות מטעם הצדדים על ידי מומחים בתחום.

איך מוכיחים קיומה של עילת תביעה?

הוכחת תביעה מבוססת על סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין ובשפה מקצועית "עוולת הרשלנות". התובע צריך לעמוד בנטל "משולש" במסגרתו הוא נדרש להוכיח בבית המשפט שהרופאים התנהלו ברשלנות, שנגרם לו נזק כתוצאה מרשלנות זו וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין הרשלנות. לדוגמה, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט נדחתה תביעת רשלנות בהריון למרות שהרופאים לא ביצעו בדיקות אולטרסאונד ומשום שהוכח כי בדיקות אלה לא היו יכולות לאבחן את המום המדובר. כלומר, הרופאים התרשלו באי-ביצוע בדיקות אך לא זו הייתה הסיבה לנזק שנגרם. רק תביעות אשר מצליחות להוכיח את עוולת הרשלנות, את הנזק ואת הקשר שבין שני אלו, יביאו לפסיקת פיצויים.

מה המשמעות של אובדן סיכויי החלמה?

לעתים רשלנות רפואית לא גרמה ישירות לנזק אלא הפחיתה את סיכויי ההחלמה של המטופל. דוגמה "קלאסית" לכך היא אבחון מאוחר של גידול סרטני ממאיר אשר אבחון מוקדם יותר היה יכול להגדיל את סיכויי החלמתו של המטופל אך לא להבטיח זאת.

דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה גורסת כי גם אם הרשלנות לא הייתה מתרחשת עדיין סיכויי החלמתו של המטופל לא היו בשיעור של 100%. על פי רוב נהוג לפסוק לחולים פיצויים יחסיים לפי אובדן סיכויי החלמה. לדוגמה, אם למטופל מסוים נגרם נזק שמוערך בכמיליון שקלים, אך גם עם טיפול לא רשלני סיכויי החלמתו עמדו על 25% בלבד, אזי יש לפסוק לו פיצויים בסך 250,000 שקלים ולא פיצוי מלא. יודגש כי לאחרונה התקבל בבית המשפט העליון פסק דין שקובע שכאשר סיכויי ההחלמה עמדו על למעלה מ-50% יש לפסוק את הפיצוי הכולל ולא את היחסי (דבר ששינה את המצב המשפטי שהתרחש קודם לפסיקה זו).

מהי הסכמה מדעת?

חוק זכויות החולה קובע כי כל אדם שמקבל טיפול רפואי צריך לתת הסכמה מדעת להליך. בפרקטיקה, הרופאים מחויבים להחתים את המטופל על טופס הסכמה לטיפול תוך כדי שהם מוודאים שהוא הבין היטב את משמעויות ההליך הרפואי לרבות סיכונים, סיכויים, תופעות לוואי וחלופות אחרות.

כמובן שמדובר בהליכים רפואיים מסוימים ולא בכל הליך (כגון בדיקת דם). ראוי להזכיר, כי על פי החוק ניתן לקבל הסכמה מדעת גם בעל פה, והכל למעשה תלוי בסוג הטיפול המדובר. החוק מפרט את ההליכים בעטיים יש חובה בהסכמה מדעת בכתב.

בתי המשפט אינם מקלים ראש במתן הסכמה מדעת והפרת חובה זו היא עילה לפיצויים לכשעצמה. ככל שהטיפול הרפואי פחות-הכרחי, כך הדרישה להסכמה מדעת גוברת. לדוגמה, נהוג לדרוש הסכמה מדעת רחבה ומקיפה בטיפולים פלסטיים שאינם בעלי היבט רפואי מובהק. מנגד, מידת ההסכמה הדרושה בטיפולי חירום מצילי חיים היא פחותה ואף לעיתים אין כלל צורך בה (בהתאם לתנאי החוק).

על מי מוטל נטל ההוכחה?

נטל ההוכחה הוא עניין משפטי מהותי בתביעות נזיקין בכלל ובתביעות כגון אלה בפרט. בשלב ראשון נטל ההוכחה תמיד מונח לפתחו של התובע מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". עם זאת, לאור אופיין המיוחד של תביעות רשלנות רפואית, פעמים רבות ניתן להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים.

מקרה נפוץ לכך הוא פגם או חסר ברשומות הרפואיות (בו מועבר הנטל לעניין הנושא הרלבנטי להיעדר הרישום). דוגמה נוספת נמצאת בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, סעיף שקובע כי נטל ההוכחה בתביעות נזיקין יועבר לצד הנתבע אם התביעה נראית לכאורה ברורה עד כדי שאפשר לומר ש"הדבר מעיד על עצמו". במצב בו נטל ההוכחה עובר לנתבע, הרי שבמקום שהתובע יידרש להוכיח את קיומה של רשלנות, הנתבע יידרש להוכיח שהוא לא התרשל. בכל תביעה חשוב לבדוק האם מתקיימות הנסיבות שמצדיקות את העברת נטל ההוכחה. כאשר נטל ההוכחה מונח על כתפי הנתבע, סיכויי התביעה להתקבל גדלים.

האם תביעת רשלנות מוגשת ישירות נגד הרופא?

אחת השאלות הנפוצות בקרב תובעים היא האם התביעה מוגשת ישירות כנגד הרופא. ובכן, התשובה לכך משתנה ממקרה למקרה ופעמים רבות הרופא הרשלן איננו אחד מהצדדים בהליך המשפטי. לדוגמה, אם התביעה הוגשה כנגד רשלנות בבית חולים ייתכן והתביעה תוגש כנגד בית החולים ולא הרופא שסיפק את הטיפול בפועל. במקרים מסוימים התביעה אף מוגשת כנגד המדינה בתור הבעלים של המוסד הרפואי. יודגש כי במידה שהתביעה מוגשת ישירות נגד הרופא המטפל סביר להניח שהפיצויים לא ישולמו מכיסו של האחרון. רופאים בישראל דואגים לבטח עצמם בביטוחי אחריות מקצועית כנגד תביעות רשלנות.

מתי כדאי לפנות לעורך דין?

בדומה לכל הליך משפטי, גם בתביעות כנגד רופאים / מוסד רפואי, הפנייה לעורך דין צריכה להיעשות במועד המוקדם ביותר. כל התנהלות מול הנתבעים או מי מטעמם בטרם קבלת ייעוץ משפטי עלולה לפגוע בבסיס התביעה ולעתים אף לגרום לנזק בלתי הפיך מבחינה משפטית.

עורך דין שמתמחה ברשלנות רפואית יידע לפעול להשיג את הרשומות הרפואיות הרלבנטיות ויפנה את המסמכים למומחה רפואי שיספק חוות דעת ראשונית להערכת סיכויי התביעה.

יודגש כי הקהילה הרפואית בישראל איננה מורכבת ממיליוני בני אדם ורופאים מכירים אחד את השני (בעיקר רופאים העוסקים באותו תחום). לפיכך, בשלבים הראשונים של גיבוש התביעה חשוב לשמור על דיסקרטיות ולפנות לקבלת חוות דעת נוספת רק בעזרת עורך דין שמכיר את התחום ואשר עובד עם מומחים רפואיים מזה שנים.

האם כל תביעה מחייבת חוות דעת רפואית?

חוות דעת רפואית בתביעות רשלנות רפואית היא חובה ולא זכות. בית המשפט לא ידון כלל בתביעות רשלנות שלא מצורפות להן חוות דעת מקצועיות מטעם התובע. הבסיס לדרישה זו מצוי בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו קובעת כי כל בעל דין אשר מעוניין להוכיח דבר מה ברפואה צריך לבסס טענותיו על חוות דעת של מומחה.

המחוקק התיר פתח שבית המשפט יכול לפטור מטעמים מיוחדים את הגשתה של חוות הדעת הרפואית אך עסקינן במקרים נדירים ביותר. בית המשפט יכול גם להיעתר לבקשתם של תובעים למנות מומחה רפואי מטעמו אך גם צעד זה איננו שכיח (בלשון המעטה).

מתי תחול התיישנות על עילת התביעה?

התיישנות בתביעות נזיקין מחייבת הגשת תביעה בתוך 7 שנים ממועד יצירת העילה. בתביעות רשלנות רפואית העילה נוצרת במועד האירוע הרלבנטי (הניתוח, הטיפול וכו'). כלומר, תביעת רשלנות בניתוח יש להגיש עד שבע שנים ממועד הניתוח. עם זאת, לא מדובר בעניין של שחור ולבן וסוגיית ההתיישנות ברשלנות רפואית היא מורכבת במיוחד.

לדוגמה, פקודת הנזיקין קובעת כי תקופת התיישנות בנזיקין מתחילה להימנות מהרגע שבו הנזק התגלה. דהיינו, אם התוצאות של ניתוח רשלני התגלו רק כשנתיים מאוחר יותר אזי מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד הגילוי ולא ממועד הניתוח בפועל. אולם, יודגש כי אם הנזק התגלה באיחור לא ניתן להגיש תביעה לאחר יותר מ-10 שנים ממועד היווצרות הנזק.

עניין נוסף הוא גיל המטופל. כאשר מדובר על תביעות רשלנות שנוגעות לקטינים, מרוץ ההתיישנות מתחיל לנוע עם הגעתם לגיל 18. קרי, אם קטין נפגע בגיל 17 מרשלנות רפואית הוא רשאי להגיש תביעתו עד גיל 25 ולמעשה תקופת ההתיישנות (במקרה זה) היא כ-8 שנים.

האם ניתן להגיש תביעה כשהחולה נפטר?

גם אם המטופל נפטר העילה להגשת תביעה איננה "הולכת לעולמה" ביחד עמו. הזכות לתבוע את הרופאים הרשלנים עומדת לבני המשפחה של המנוח הן בכובעם כיורשים (התובעים בשם עיזבונו) והן בכובעם כבני משפחה שהינם ניזוקים משניים לנזק העיקרי.