טכניקה לא נכונה, מינון שגוי, או אף מעקב הריון רשלני, הם רק חלק מהטעמים להגשת תביעות לפיצוי בעקבות טיפולי פוריות. אמנם, לא כל כישלון בטיפול מקורו באשם של הצוות הרפואי, אך בחלק לא מבוטל מהמקרים לצוות המטפל אחריות ישירה בנזק. לנוכח מורכבות הנושא, ערכנו סקירה קצרה ועניינית.
ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בטיפולי הפריה. למשל, בכל הנוגע להפריה חוץ גופית, ישראל מובילה את כל הטבלאות הבינלאומיות עם ממוצע יוצא דופן של 17.8 טיפולים לכל 1,000 נשים בגילאי 15 עד 49. לצערנו, המספרים הגבוהים האלה מתיישרים גם עם לא מעט מקרים של טעויות החורגות מסטנדרט רפואי סביר.
טיפול רשלני בהליכי הפריה יכולים לבוא לידי ביטוי בכמה וכמה אופנים. לדוגמה, הפניית אישה או גבר לטיפולי פוריות לא מתאימים, רשלנות בדילול עוברים (הליך רפואי נפוץ בטיפולים מסוג זה), מעקב הריון רשלני, אי מתן הסבר מפורט על הטיפולים ועוד. חשוב להדגיש כי לא בכל סיטואציה שבה טיפולי פוריות אינם מניבים פרי בטן קיימת עילה להגשת תביעה. המקרים נבחנים לגופם (תרתי משמע) וטיפולי פוריות אינם בעלי סיכויי הצלחה של 100%. על פי רוב, אלה הן העילות הבולטות שעומדות מאחורי תביעות בגין טיפולי הפריה (לא רשימה סגורה):
כפי שניתן לראות, תביעות רשלנות רפואית בטיפולי הפריה מוגשות מחמת סיבות שונות. על מנת לעשות קצת סדר בדברים, הנה כמה עילות בולטות עם דוגמאות רלבנטיות.
המושג טיפולי פוריות מקפל מאחוריו שורה של טיפולים אופציונאליים. לדוגמה, נטילת כדורי איקקלומין, זריקות הורמונאליות, הזרעה תוך רחמית, הפרייה חוץ גופית ועוד. לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות ולעיתים טיפולי פוריות מתבצעים ב"מדרג". קרי, הניסיונות הראשונים מבוצעים בטכניקות ה"קלות" יותר ואי הצלחה מוביל לשינוי גישה.
חובת הזהירות שמוטלת על הרופאים בבחירת טכניקת הטיפול הנכונה היא רחבה ומהותית. כאשר הרופאים מתרשלים בעמידה בחובתם זו, ולא בוחרים בטכניקת הפריה המתאימה, ייתכן ומדובר ברשלנות רפואית.
דוגמה לכך ניתן למצוא למשל בפסק דין שניתן בבית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 56128-05). מדובר על מקרה בו אישה הופנתה במשך שש שנים לטיפולי הפריה תוך רחמית שלא צלחו, במקום להעבירה לטיפולי הפריה חוץ גופית. כאשר התובעת הופנתה לבסוף להפריה חוץ גופית, היה זה כבר מאוחר מדי. בית המשפט קיבל את טענותיה של התובעת ופסק לטובתה פיצויים בסך כ-300,000 ₪.
בכל תהליך של טיפולי פוריות חשוב מאד לעמוד על אבחנה רפואית לסיבת הקושי. האם הבעיה היא בגבר, האם באישה, האם בשניהם. הרופאים נדרשים לאפיין את הבעיה הרפואית ועל פי אבחון זה לקבוע את המשך הטיפול. רשלנות באבחון בעיות פוריות, ובחירת טכניקה שגויה כתוצאה מכך, עלולות לעלות כדי רשלנות רפואית.
חוק זכויות החולה קובע כי רופא, בכל תחום, חייב לתת למטופל את מלוא המידע הרלבנטי. זאת בכדי שהאחרון יוכל לקבל החלטה מושכלת בדבר המשך ההליך הרפואי. עיקרון זה, הידוע כעיקרון ה"הסכמה מדעת", נכון כמובן גם לגבי טיפולי הפריה. הרופא שמלווה את בני הזוג צריך לעדכן לגבי הטיפול המוצע וכן לספר אודות החלופות הרלבנטיות. עליו לספק מידע שכולל את כל הפרטים לרבות סיכונים, סיכויים, תופעות לוואי ועוד. טיפול ללא עמידה בחובת ההסכמה מדעת לכשעצמו יכול להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.
דוגמה לכך ניתן בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 980/09). מדובר במקרה שבו בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. בערכאה המחוזית נקבעו פיצויים בסך כ-150,000 שקלים לבני זוג בשל העדר הסכמה מדעת. הודגש כי הפיצויים נפסקו הן משום שהאב לא חתם על טפסי ההסכמה הדרושים לטיפולי הפריה חוץ גופית (למרות שהיה צורך לקבל את חתימת שני הצדדים במעמד רופא), והן משום שהרופא החדיר לרחם האישה שבעה עוברים במקום שישה "בלבד" כפי שנאמר ליולדת. בפסק הדין נקבע כי זהו "ללא ספק מידע שהאם הייתה זכאית לקבלו".
הריונות לאחר טיפולי הפרייה הם פעמים רבות הריונות מרובי עוברים. הדברים נכונים בעיקר לגבי הפריה חוץ גופית. היות שריבוי עוברים מסכן את העוברים והיולדת, נהוג לבצע "דילול עוברים". הליך רפואי שצריך להתבצע במקצועיות ורשלנות במהלכו יכולה להוות עילה להגשת תביעה. אחת מהתביעות המפורסמות בעניין זה הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון (ע"א 6989/09). במקרה הנ"ל, הרופא לא יידע את היולדת לגבי האפשרות לבצע דילול עוברים וארבעת התינוקות מתו בלידה מוקדמת זמן קצר לאחר הלידה. בית המשפט קבע כי אמנם לא הייתה רשלנות במעקב ההיריון אך יש לפסוק פיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה והעדר הסבר על האפשרות לדלל עוברים.
עילה נוספת שיכולה לעמוד בבסיס תביעת רשלנות רפואית בטיפולי הפריה היא מעקב רשלני אחר הריון בסיכון גבוה. הריונות שהם תוצאה של טיפולי פוריות מוגדרים במקרים רבים כהריונות בסיכון גבוה. למשל, בעקבות הריון בגיל מבוגר או הריון רב-עוברים. מעקב אחר היריון בסיכון גבוה הוא מעקב אשר דורש תשומת לב רבה יותר מהצוות הרפואי לעומת היריון "רגיל".
בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בלוד (ת"א-מרכז 35323-06-11) נפסקו פיצויים בסך כ-4 מיליון שקלים לבני זוג שאחת משתי התאומות שנולדו להם לאחר עשרות טיפולי הפריה חוץ גופית סובלת משיתוק מוחין. הטענה (שהתקבלה) הייתה שהאישה לא הופנתה למרפאה להריון בסיכון גבוה והרופא לא ביצע את כל הבדיקות הנחוצות להריון מסוג זה.
טיפולי הפריה חוץ גופית יוצאים מתוך נקודת הנחה שגם ההריונות הבאים לא יהיו "טיול בפארק". אי לכך, הביציות המופרות נשמרות לעיתים בבית החולים לטובת הריונות עתידיים. לבתי המשפט בישראל הוגשו זה מכבר תביעות בנוגע לאובדן ביציות מופרות. לדוגמה, בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק פיצויים בסך כ-150,000 שקלים לבני זוג בעקבות אובדן ביצית מופרית (ת"א 1122/95).
העילות והדוגמאות שהוצגו לעיל הן רק מעט המחזיק את המרובה. תביעות בטיפולי הפריה יכולות להיות מוגשות מחמת סיבות שונות וכל מקרה נבחן לגופו. אמנם אי-הצלחה בטיפולי פוריות איננה מעידה באופן מיידי על רשלנות, אך לעיתים ייתכן שלהתנהלות הצוות הרפואי יש חלק בתוצאה הסופית. על מנת לבדוק האם מדובר ברשלנות רפואית יש לבחון היטב (ובאופן מקצועי) את המסמכים הרפואיים הרלבנטיים. זאת בעזרת עורכי דין המתמחים בתחום וכן מומחים רפואיים בתחום הספציפי.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)