רשלנות רפואית בהריון ולידה - עילות תביעה ותנאים לקבלת פיצוי

ראשי > רשלנות רפואית > מאמרים

אנו שומעים מעת לעת על נזקים בהריון או בלידה, כאשר לעיתים מדובר בנזקים קשים למדי. למרבה הצער, בחלק לא מבוטל מהמקרים, מקור הנזק במעשים ובמחדלים של הצוותים הרפואיים המטפלים, באופן העולה לכדי עילת תביעה המזכה בפיצוי. על מנת להבין טוב יותר מהם אותם מקרים, ומה התנאים הנדרשים להוכחה, ערכנו עבורכם מאמר מקצועי, הכולל אף דוגמאות מהפסיקה.

עו"ד רן שפירא ספט 23, 2020

חזרה >

רשלנות בהריון ולידה

במידה שהצוות הרפואי שמלווה את תהליך ההריון והלידה התרשל במסגרת תפקידו, ועקב כך נגרם נזק לאם ההרה ו/או ליילוד, הדבר יכול להוות בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית ולקבלת פיצויים.

כידוע, תהליכי ההריון והלידה הינם תהליכים מרגשים, בעלי חשיבות רבה, ומשמעות עמוקה ורבת השלכות. אולם, למרבה הצער, וכמו בכל תחום רפואי, גם בתחום זה עלולה להתרחש רשלנות רפואית על ידי הצוות הרפואי שמלווה את תהליכי ההריון והלידה ומטפל בהם.

למעשה, חלק ניכר מתביעות הרשלנות הרפואית בארץ מוגש בגין מחדל שאירע במהלך ההריון או הלידה, ועל כן חשוב להבין באילו נסיבות ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין עילה זו.

התנאים להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון או בלידה

הכללים לגבי הגשת תביעה משפטית שמקורה במעשה ו/או מחדל בהריון או בלידה הינם למעשה אותם כללים שנוהגים לגבי כל תביעה אחרת בתחום משפטי זה. כללים אלו מבוססים על הוכחת שלושה מרכיבים עיקריים, שכוללים: התרשלות, גרימת נזק, וקיום קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.

בהתאם לכך, רשלנות רפואית מתרחשת כאשר איש הצוות הרפואי התרשל ופעל באופן שחרג מסטנדרט הרפואה הסביר והמקובל שחל בנסיבות המקרה, ועקב כך נגרם נזק למטופל. כלומר, כדי להטיל אחריות בגין רשלנות רפואית ולחייב בתשלום פיצויים בגינה, אין די במעשה ההתרשלות כשלעצמו, אלא יש גם להוכיח שלמטופל נגרם נזק, וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות של איש הצוות הרפואי לנזק שנגרם למטופל. לפיכך, במידה שלמרבה המזל לא נגרם בדיעבד נזק למטופל, וזאת למרות התרשלותו של הצוות הרפואי, לא ניתן יהיה להגיש נגדו תביעה לפיצוי. לחלופין, במידה ונגרם למטופל נזק, אולם הוא לא נגרם עקב ההתרשלות של הצוות הרפואי, אלא בשל גורם אחר, בלתי נמנע או בלתי צפוי, שאיננו בשליטת הצוות הרפואי (ולמשל, בשל מחלת רקע של המטופל שכלל לא הייתה קשורה לטיפול הרפואי ניתן לו), אזי גם במקרה כזה לא ניתן יהיה להגיש נגדו תביעה.

מן האמור לעיל נובע, איפוא, שגם לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית בהריון ולידה, יש להוכיח שהצוות הרפואי התרשל במהלך ההריון או הלידה (לרבות בהתאם לדוגמאות שלהלן), וכי רשלנות זו היא שגרמה לנזק לאם ההרה ו/או ליילוד, שבגינו מגיע להם פיצויים.

עילות לרשלנות רפואית בהריון

תהליך ההריון הינו תהליך ממושך שמצריך מעקב רפואי צמוד ובהיבטים שונים, וזאת על מנת להבטיח ככל הניתן את בריאותם של האם ההרה והעובר.

בשל מורכבותו הרבה של התהליך, יכולות להתרחש עילות שונות לרשלנות רפואית בהריון, וזאת כפי שמודגם להלן:

רשלנות רפואית לגבי מתן הנחיות והסברים בדבר אופן התנהלות האם במהלך ההריון. כידוע, תקופת ההריון מחייבת הקפדה על הוראות שונות לשם הבטחת בריאות האם והעובר. בין היתר מדובר בהוראות בדבר הקפדה על תזונה נאותה; חובת נטילת ויטמינים ותוספי תזונה כגון חומצה פולית, ברזל, ועוד; הימנעות מעישון סיגריות וצריכת אלכוהול; איסור נטילת תרופות שעלולות לסכן את העובר; הימנעות ממאמץ פיזי מוגבר; חובת ביצוע מעקב ההריון והבדיקות השונות במסגרתו; וכיו"ב. לפיכך, מחובתו של הרופא שמטפל באם ההרה לתת לה הנחיות אלו מבעוד מועד ומייד לאחר גילויו של ההריון, וזאת במיוחד כאשר מדובר בהריון ראשון. אי מתן הוראות אלו בכלל, או מתן הוראות אלו באופן חלקי ולא ברור, עלול להוות עילה לתביעה.

רשלנות רפואית לגבי תהליך מעקב ההריון. אחד התפקידים החשובים והמרכזיים ביותר של הרופא שמטפל באם ההרה הינו ביצוע מעקב הריון, וזאת על מנת לבחון האם ההריון מתנהל באופן תקין או שמא הוא אולי כרוך בבעיות וסיכונים שיש לטפל בהם. מדובר באבחון בעיות רפואיות כגון היפרדות שליה, קרע ברחם, מצוקה עוברית, האטה/עצירה בגדילת העובר בתוך הרחם, אבחון תסמונות גנטיות ומומים קשים בעובר (כגון תסמונת דאון, טיי זקס, ועוד), וכיו"ב. במסגרת מעקב ההריון יש לבצע בדיקות שונות באופן שוטף ובהתאם לקצב התקדמות ההריון, כגון בדיקות דם ושתן, משקל, לחץ דם, אולטרא סאונד, סקירת מערכות, חלבון עוברי, בדיקת שקיפות עורפית, ובדיקות גנטיות לצורך אבחון תסמונות גנטיות ומומים קשים בעובר. לפיכך, הרשלנות הרפואית בהקשר זה יכולות להתרחש בנסיבות שונות, כגון אי הפניית האם ההרה לביצוע הבדיקות הנדרשות, או ביצוע רשלני של הבדיקות, פיענוח רשלני של ממצאי הבדיקות הללו, התעלמות מממצאי בדיקות בעייתיים, העדר תיעוד רפואי מלא כנדרש של מהלך מעקב ההריון, וכדומה. אגב, עילת הרשלנות בשל אי אבחון תסמונת גנטית או מום קשה בעובר מכונה עילת "הולדה בעוולה", והיא מאפשרת להוריו של היילוד להגיש תביעת פיצויים לצורך כיסוי הוצאות הגידול השונות שלו, וזאת גם לאחר הגיעו לגיל 18 ולמשך תוחלת החיים שצפויה לו בהתאם למצבו הרפואי. כך נקבע במסגרת הלכת ליאור המר הידועה, אשר ניתנה על ידי בית המשפט העליון בשנת 2012.

רשלנות רפואית לגבי אופן הטיפול בהריון בסיכון גבוה. כאשר קיים הריון שמוגדר כהריון בסיכון גבוה, הדבר מחייב את הצוות הרפואי שמטפל באם ההרה להשגיח ולעקוב אחר מצבה באופן קפדני והדוק יותר ביחס לרמת הטיפול הנדרשת בהריון רגיל, ובמידת הצורך גם להפנות אותה לשמירת הריון, בצירוף הנחיות מתאימות. הריון בסיכון גבוה יכול להיגרם מסיבות שונות ומגוונות, כגון רעלת הריון, סכרת הריון, יתר לחץ דם, משקל גבוה, הריון בגיל מבוגר, הריון רב-עוברי, מחלות רקע של האם, ובהן מחלות לב, אפילפסיה, סכרת נעורים, ועוד. לפיכך, העדר אבחון של הריון בסיכון, או אבחון מאוחר של הריון בסיכון, טיפול לקוי בהריון בסיכון גבוה, וכיו"ב, עלולים אף הם להוות עילה לרשלנות רפואית. כך, לדוגמא, בתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי מרכז, נדון טיפול בהריון שהוגדר כהריון בסיכון גבוה, מאחר שהמדובר היה באם שנכנסה להריון בגיל 44, באמצעות הפריה חוץ גופית, שהניבה הריון של שני עוברים לאחר כ-25 שנות טיפול הפרייה (!), שלמרבה הצער הסתיים בלידת תאומות בשבוע ה-36 להריון, כאשר אחת מהן סובלת משיתוק מוחין קשה. בית המשפט קבע שהרופא שטיפל באם התרשל מאחר שהוא התעלם מהעובדה לפיה משקל העוברים לא השתנה בין השבוע ה-32 לשבוע 34, דבר שמעיד על האטה בגדילה, ולא הפנה את האם לביצוע בדיקות מתאימות ובעקבותן לביצוע לידה קיסרית לצורך חילוצם המוקדם של העוברים, דבר שיכל להקטין את הנזק המוחי שנגרם לאחת התאומות [ת"א 35323-06-11 ע.י. נ' פרופ' עמי עמית].

עילות לרשלנות רפואית בלידה

בנוסף להריון עצמו, גם תהליך הלידה הינו תהליך רגיש ועתיר סיכונים, וזאת גם אם קדם לו מהלך הריון תקין ורגיל לכאורה.

בנוסף, יש לקחת בחשבון שגם תהליך לידה שהחל לכאורה באופן רגיל ושגרתי, עלול לפתע להסתבך, ועל כן חשוב להקפיד על מעקב וניטור רצוף של תהליך הלידה, ולפעול כמקובל במהירות הנדרשת במידה ומתגלים סימנים להסתבכותו.

להלן מספר דוגמאות למקרים של רשלנות רפואית בלידה שעלולים להתרחש:

בחירה שגויה של סוג הלידה. קיימים סוגים שונים של לידה: לידה רגילה, לידת מכשירים (באמצעות ואקום או מלקחיים), וניתוח קיסרי. על הצוות הרפואי לבחור בסוג הלידה המתאימה בהתאם לנתונים הספציפיים של האם והעובר. כך, לדוגמא, יש לערוך ניתוח קיסרי במקרים בהם ההריון הקודם של האם הסתיים בניתוח קיסרי, או במצב של היפרדות שליה, או שליית פתח, קרע ברחם, וכדומה. לפיכך, בכל מקרה שבו הצוות הרפואי בחר בלידה שאינה מתאימה לנסיבות המקרה, הדבר עלול להוות עילה לרשלנות רפואית.

אי מתן טיפול מתאים במהירות הנדרשת לאחר הופעת סימנים שמעידים על מצוקה עוברית. כדי לאבחן את מצבו של העובר בתוך הרחם, יש לחבר את האם למוניטור עוברי, שמודד את קצב לבו של העובר, ומאפשר לאתר האטות בדופק שלו שעלולות להעיד על מצוקה עוברית וחוסר אספקת דם למח, כריכת חבל הטבור סביב צוואר העובר, צניחת חבל הטבור, וכיו"ב. לפיכך, חשוב לנטר באופן שוטף את מצב העובר, ובמידה ומתגלים סימנים למצוקה עוברית, חשוב לפעול במהירות לצורך חילוץ היילוד מהרחם באמצעות ניתוח קיסרי, וזאת כדי למנוע שיתוק מוחין ופגיעות פיזיולוגיות קשות נוספות. במידה והדבר לא נעשה בכלל או במהירות הנדרשת, הדבר עלול להוות עילה לרשלנות רפואית.

שיתוק על שם ארב/פרע כתפיים. שיתוק על שם ארב הינו תופעה שמתבטאת בשיתוק מלא או חלקי של הזרוע של היילוד, ואשר נוצרת עקב מצב רפואי שמכונה פרע כתפיים. מדובר במצב בו ראשו של היילוד מבצבץ מחוץ לתעלת הלידה אולם כתפיו נתקעות בתוך תעלת הלידה, דבר שמקשה על יציאתו ממנה. תופעה זו מתרחשת במיוחד כאשר מדובר בעובר גדול בעל משקל גבוה יחסית, מעל 4 קילו, ולכן חשוב לאמוד ולהעריך כראוי את משקלו של העובר בסמוך לפני הלידה, ובמידה ומסתבר שמשקלו גבוה מהרגיל, יש להיערך להולדתו באמצעות ניתוח קיסרי, ולא באמצעות לידה רגילה, וזאת כדי למנוע את הסיבוך הנ"ל. לפיכך, במידה והצוות הרפואי למשל לא איבחן מבעוד מועד את הסיכון של פרע כתפיים ולא נערך לניתוח קיסרי, ותחת זאת בחר בהליך של לידה רגילה, או במקרה שהצוות הפעיל כח מוגזם מדי לצורך חילוץ העובר, ובאופן שגרם לשיתוק על שם ארב, הדבר עלול להוות עילה לרשלנות רפואית. במסגרת תביעה שהוגשה בפני בית משפט השלום בירושלים, נדון מקרה של תינוק במשקל מעל 4 ק"ג שנולד בלידת ואקום, ואשר סבל משיתוק על שם ארב בעקבות היתקעות כתפיו במהלך הלידה. בית המשפט קבע שהצוות הרפואי התרשל בכך שבחר לחלץ את התינוק באמצעות לידת ואקום, למרות שנסיבות המקרה לא התאימו ללידה כזו, וכי התרשלות זו היא שגרמה לשיתוק על שם ארב שנגרם לתינוק, ועל כן יש לפצותו בגין נזק זה [ת"א 2228/08 א.ז. נ' ד"ר סולימאן ג'ושה].

השארת חלק מהשליה בתוך הרחם. בתום תהליך הלידה על הצוות הרפואי לבדוק ולוודא שחלילה לא נותרו שאריות של השליה בתוך הרחם, מאחר שהותרת שאריות אלו עלולה לגרום לדימומים, לפגוע מאד בתפקוד הרחם, ואף לגרום לבעיות פוריות בעתיד. לשם כך, על הצוות הרפואי לערוך למעשה בדיקה כפולה, ובמסגרתה לבחון את שלמות השליה שנפלטה מהרחם לאחר הלידה, וכן לבצע בדיקה ידנית-פיזית בתוך חלל הרחם. אי ביצוע בדיקה זו בכלל, או ביצוע רשלני ושטחי שלה, עלול להוות עילה לרשלנות רפואית.

במידה שהנכם סבורים שייתכן שנפגעתם מרשלנות רפואית שאירעה במהלך ההריון או הלידה, מומלץ להתייעץ עם עו"ד שבקיאים ומנוסים בתחום זה, כדי לבדוק ולשקול האם יש מקום להגיש תביעת פיצויים בגינה.

שאלות נפוצות

מהי רשלנות בהיריון?

רשלנות רפואית בהיריון מתרחשת כאשר הרופא המלווה את ההיריון התרשל ולא פעל לפי הסטנדרטים הרפואיים בכל הנוגע למעקב היריון, הנחיות לאם, וטיפול בהיריון וכתוצאה מכך נגרם נזק לאם או לילוד.

מהי רשלנות בלידה?

רשלנות רפואית בלידה מתרחשת כאשר הצוות הרפואי שיילד את האם התרשל בתפקידו (לדוגמה בחר בסוג לידה שאינה מתאימה בנסיבות המצב, התעלם או לא טיפל נכון בסימני מצוקה עוברית, הותיר חלקי שלייה ברחם וכו'), וכתוצאה מהתרשלות זו נפגעו האם או התינוק.

עד מתי ניתן להגיש תביעה על רשלנות רפואית בהיריון או לידה?

תקופת ההתיישנות בדיני הנזיקין היא שבע שנים. לפיכך האם יכולה להגיש תביעה על רשלנות רפואית בהיריון או לידה עד שבע שנים מהתרחשות הרשלנות. לעומתה היילוד יכול להגיש תביעה עד גיל 25 (שבע שנים לאחר שמלאו לו 18). יש לשים לב כי עילת הולדה בעוולה הינה עילה של ההורים ולפיכך יש להגיש תביעות בנושא זה 7 שנים לאחר הלידה.

מה היקף הפיצוי שניתן לקבל?

בית המשפט מחליט על גובה הפיצוי בהתחשב בפרמטרים רבים כגון מידת הרשלנות הרפואית שהתרחשה, מידת הפגיעה באם או בעובר, הוצאות רפואיות, כאב וסבל, עוגמת נפש, קיצור תוחלת החיים, אובדן הנאות החיים ועוד.