על תאגיד ביטוח הטוען ל"מרמה" מצד מבוטחיו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח (במקרה הנוכחי גניבת תכשיטים), מוטל נטל כבד, הגבוה מהנטל הדרוש במשפט אזרחי רגיל (מאזן הסתברויות). בית המשפט דחה ניסיון של כלל להתנער מתשלום התגמולים, בקובעו כי לא הוכחו התנאים הנדרשים להוכחת "מרמה". עיינו בפסק הדין.
חברת "כלל" סירבה לפצות מבוטחת בגין גניבה, בטענה שהמבוטחת מסרה לה גרסה כוזבת, אך בית המשפט קבע כי הטענה לא הוכחה וקיבל חלקית את התביעה.
חברת ביטוח עשויה להיות פטורה מחבותה לשלם תגמולי ביטוח, אם המבוטח מסר לה עובדות כוזבות בנוגע למקרה הביטוח – כך קובע סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. עם זאת, על חברת הביטוח מוטלת החובה להוכיח כי המבוטח מסר לה עובדות כוזבות.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד נקבע כי על המבטחת להוכיח כי המבוטח אכן התכוון לרמות אותה וכי לשם כך עליה להביא ראיות כבדות משקל. יישום עקרון זה הוביל את בית המשפט למסקנה כי בתיק שלפניו לא הצליחה חברת "כלל" להוכיח שהמבוטחת התכוונה לרמות אותה, כשטענה שנגנבו מביתה תכשיטים. לפיכך, נקבע כי על אף שלא הוכיחה שנגנבו ממנה תכשיטים, זכאית המבוטחת לתגמולים בעבור רכוש אחר שנגנב ממנה בעת פריצה לביתה.
המבוטחת מתגוררת במושב. בעקבות פריצה לביתה הגישה למבטחת, שממנה רכשה פוליסת ביטוח דירה, תביעה לתגמולי ביטוח בגין פריטים שנגנבו ממנה או הושחתו במהלך הפריצה. ברשימת הפריטים הגנובים מנתה המבוטחת שני מחשבים ניידים, מכשיר אייפון, שני שעוני יד וכן תכשיטים.
המבטחת דחתה את תביעת המבוטחת, בנימוק שמממצאי חקירה שערכה העלו חשד כי לא נגנבו תכשיטים ושעוני יד במהלך הפריצה. חשד זה נובע מכך שהמבוטחת דיווחה על גניבת תכשיטים מהקומה העליונה בבית רק לאחר שבוע ולא דיווחה על כך לשוטרים שהגיעו לביתה וגם לא לשמאי שטיפל בתביעה. המבטחת טענה כי עולה שהמבוטחת מסרה לה גרסה כוזבת לעניין התכשיטים, ולכן לפי החוק, פטורה המבטחת מחבותה לשלם למבוטחת תגמולי ביטוח כלשהם.
בעקבות דחיית דרישתה, תבעה המובטחת את המבטחת בבית משפט השלום בפתח תקווה. בית המשפט קבע כי המבוטחת לא הצליחה להוכיח שנגנבו תכשיטים מביתה, אך קיבל את גרסתה לגבי הרכוש הנוסף שנגנב מביתה. עוד קבע, כי חברת כלל לא הצליחה להוכיח כוונת מרמה מצד המבוטחת, ולכן אין להחיל את הפטור שבסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, אלא חלה על המבטחת חובה לפצות את המובטחת בעבור הרכוש הנוסף.
שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי על הכרעה זו. המבטחת עמדה על כך שהמבוטחת אינה זכאית לתגמולים כלל, לנוכח הגרסה הכוזבת שמסרה, ואילו המבוטחת חלקה על קביעת בית משפט השלום כי יש לפצותה על הרכוש הגנוב ב"ערכי שיפוי", כלומר לפי שווי רכוש זה, ולא ב"ערכי כינון", כלומר לפי שווי הרכוש החדש שרכשה במקום הרכוש שנגנב.
בית המשפט המחוזי אימץ את הכרעת הערכאה הראשונה על חלקיה השונים ודחה את שני הערעורים כאחד.
בפסק הדין צוין כי לצורך פטור מחבות כלפי המבוטח לפי סעיף 25, יש להוכיח שלושה יסודות: כי נמסרו עובדות כוזבות, כי המבוטח היה מודע לכך שהעובדות כוזבות או לא נכונות וכי המבוטח התכוון להוציא מהמבטחת כספים שלא כדין. עוד צוין, כי הנטל להוכחת שני היסודות הראשונים מוטל על המבטחת, ורק אם הוכיחה אותם, עובר הנטל אל כתפי המבוטח להוכיח כי לא עמד מניע פסול מאחורי מסירת הפרטים הכוזבים. במקרה הנדון, נקבע, לא התקיימו התנאים להחלת הפטור.
אומנם, ציין בית המשפט, נטל השכנוע המוטל על המבטחת הוא של "מאזן ההסתברויות", אך מאחר שטענת המרמה היא "טענה חמורה המייחסת למבוטח סטיגמה עבריינית, ומאחר שקבלת הטענה מובילה לתוצאה קשה של שלילת תגמולי הביטוח, הרי שנדרשות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה". מהראיות בתיק עולה כי המבטחת לא עמדה בנטל, ולא הוכיחה כי המבוטחת מסרה ביודעין גרסה כוזבת.
בין נימוקיו ציין בית המשפט כי תיק החקירה המלא של המשטרה לא הוצג, ולכן לא הוכח שהמבוטחת לא דיווחה למשטרה על התכשיטים. כמו כן, בניגוד לטענת המבטחת, המבוטחת לא כיזבה ולא טענה שבדיווחה הראשוני לשמאי הזכירה את גניבת התכשיטים, אלא הסבירה בעקביות, כי לא הזכירה את התכשיטים, מאחר שסוכנת הביטוח אמרה לה כי תדווח על כך לשמאי בעצמה. גם השערת חוקר המבטחת כי הפורצים לא עלו לקומה השנייה ולא גנבו משם תכשיטים לא בוססה.
לאחר שקבע כי המבטחת אינה פטורה כליל מחבותה כלפי המבוטחת וכי יש לקבל את תביעת המבוטחת לתגמולים בגין הרכוש שהוכח כי נגנב ממנה, הכריע בית המשפט כי יש לפצות את המבוטחת לפי ערכי שיפוי בלבד ולא לפי ערכי כינון. הנימוק לכך: המבוטחת לא הציגה אסמכתאות המעידות שהכינון בוצע תוך פרק הזמן הנדרש בפוליסה, העומד על 60 יום.
לפיכך, נדחה גם ערעורה של המבוטחת, ועל המבוטחת הוטל לשלם למבוטחת 8000 ש"ח בעבור הוצאותיה בהליך הערעור.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)