צעירה פנתה לחנות תכשיטים בדרך הביתה מהעבודה ונדקרה ע"י אדם מעורער בנפשו. הביטוח הלאומי סירב להכיר באירוע כתאונת עבודה, אך בית הדין לעבודה פסק אחרת. לגישתו, אין המדובר בסטייה של ממש מהדרך המקובלת הביתה ולפיכך יש להכיר בפגיעה ולזכותה במלוא הזכויות הקבועות בחוק. עיינו בפסק הדין.
גם תאונה אליה נקלע עובד בדרכו לעבודה או בדרכו חזרה מהעבודה נחשבת לתאונת עבודה, קובע החוק. לפיכך, צעירה שנדקרה בגבה ע"י אדם מעורער בנפשו בדרכה חזרה מהעבודה הגישה תביעה לביטוח הלאומי על מנת שיכיר בה כנפגעת עבודה וישלם לה דמי פגיעה, להם זכאים נפגעי עבודה.
לכאורה, תביעתה הייתה אמורה להתקבל, אך הביטוח הלאומי דחה את התביעה בנימוק שהדקירה אירעה בעת שהתובעת פנתה לעשות סידורים אישיים, ולכן אין לראות באירוע משום תאונת עבודה.
בעקבות ערעור שהגישה התובעת על החלטת הביטוח הלאומי, קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כי אומנם הדקירה אירעה לאחר שהתובעת פנתה לחנות תכשיטים בדרך הביתה, אך מדובר בסטייה ספונטנית מהדרך למשך זמן קצר וסביר. על כן, נקבע, יש להכיר באירוע כתאונת עבודה.
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה מהי, ואילו סעיף 81 לאותו חוק, מתייחס לתאונה שאירעה תוך כדי הפסקה בדרך לעבודה או ממנה או תוך כדי סטייה מהדרך. בסעיף נאמר כי תאונה שאירעה תוך כדי "הפסקה או סטייה של ממש" מהדרך המקובלת לעבודה או ממנה, לא תיחשב לתאונת עבודה, ועל כן בית הדין בחן את השאלה: מהי "סטייה של ממש" מהדרך.
בהסתמך על פסיקה קודמת בנושא, ציין בית הדין, כי על מנת לקבוע אם מדובר בסטייה של ממש או לא, יש לבחון את הסטייה מהדרך לפי פרמטרים של מידתיות וסבירות, הנוגעים למשך הסטייה, ולפי מבחן המטרה. המבחן העיקרי הוא מבחן המטרה, המתמקד בשאלה אם הסטייה הפכה לפעילות בעלת מטרה עצמאית או שמא מדובר בפעולה אקראית שלכן אינה מהווה סטייה של ממש.
יישום המבחנים הנזכרים על עובדות המקרה שבנדון הוביל את בית הדין למסקנה כי פנייתה של התובעת לחנות התכשיטים אינה בגדר "סטייה של ממש". בית הדין ציטט את דברי התובעת בתצהירה, לפיהם לא תכננה להגיע לחנות התכשיטים, אלא חשבה להיכנס אליה כדי לתקן שרשרת שחברה ביקש ממנה למסור לתיקון, רק לאחר שנתקלה בחנות באקראי כשירדה ממונית שירות, שאיתה הגיעה ממקום עבודתה בתל-אביב לרמלה, עיר מגוריה. נוכח זאת, ציין בית הדין, כי שוכנע שהתובעת ירדה מהמונית ברחוב הרצל ברמלה כחלק מהדרך המקובלת שלה הביתה מהעבודה, וכן כי שוכנע שמטרת הליכתה של התובעת ברחוב הרצל הייתה להגיע הביתה ולא תיקון השרשרת.
עוד ציין בית הדין כי פניית התובעת לחנות התכשיטים הייתה ספונטנית וכי הייתה זו פעילות "אינצידנטלית ונלווית לדרכה של התובעת ממקום עבודתה למעונה", וכן כי במקרה זה "משך הסטייה מהתוואי הרגיל של הדרך היה אמור להיות קצר ולכן הוא סביר." בית הדין הזכיר גם, כי בפועל התובעת אף לא הספיקה להיכנס לחנות, אך קבע, כי יש לבחון את כוונת או מטרת הסטייה ו"לא את ביצוע המעשה עצמו" ולכן ממילא אין רלוונטיות לשאלה אם התובעת נכנסה לחנות או לא.
לאור מסקנותיו אלה, קבע בית הדין, כי סטייתה של התובעת לחנות התכשיטים הייתה סטייה "קלה" או "מקובלת" להבדיל מ"סטייה של ממש", ולכן יש להיכר באירוע הדקירה כתאונת עבודה.
[בל (ת"א) 15587-10-15 נופר שירה פפיאשוילי נ' המוסד לביטוח לאומי]
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)