בפסק דין תקדימי קבע בית הדין האזורי לעבודה כי לצורך חישוב גמלת הסיעוד לה זכאי מבוטח, הניקוד בגין רמת התלות מצטבר לניקוד בגין השגחה. המשמעות היא כי לא רק שהרבה יותר מבוטחים יהיו זכאים לגמלת סיעוד אלא שרמת זכאותם תעלה.
בימים האחרונים ניתן פסק דין תקדימי בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב במסגרתו התקבלה טענת תובעת, קשישה בת 82 המתניידת בכיסא גלגלים, כי הצורך בהשגחה צריך להצטבר למבחני תלות האחרים הנערכים כחלק מבירור גמלת סיעוד וכי אין המדובר בזכאות חלופית (כלומר, או תלות בעזרת הזולת או צורך בהשגחה). בית הדין אף שלל את טענת הביטוח הלאומי כי קביעתו עלולה לגרום למשמעויות תקציביות נרחבות בציינו כי אין המדובר בטענה רלוונטית.
לתובעת נקבעה זכאות לגמלת סיעוד ברמה 4 על-ידי המוסד לביטוח לאומי. יוסבר, כי חוק ביטוח לאומי קובע 6 רמות זכאות לגמלת סיעוד בהתאם למידת העזרה לו נזקק המבוטח לביצוע מספר פעולות יומיומיות כגון אכילה ושתיה, לבישת בגדים ופשיטתם, רחצה, ניידות, שליטה על סוגרים ומעבר בין מצב שכיבה, ישיבה וקימה ("בדיקת תלות"). ביצוע עצמאי מלא של פעולה מקנה ציון של אפס ביחס לאותה פעולה, ואילו חוסר יכולת מוחלט לבצע את הפעולה מזכה בנקודה אחת. ביצוע חלקי מעניק חצי נקודה. כך למשל, נבדק אשר מסוגל חלקית לאכול ולשתות לבד, אינו מסוגל כלל להתלבש ולהתפשט, אינו מסוגל כלל להתרחץ או להתנייד, אינו מסוגל לעבור בין מצבים, אולם שולט על סוגריו יקבל ניקוד של 4.5 נקודות (1/2 נקודה בגין האכילה והשתיה, 1 נקודה בגין חוסר היכולת להתלבש ולהתפשט, 1 נקודה בגין חוסר היכולת להתרחץ, 1 נקודה בגין אי מעבר בין מצבים, 1 נקודה בגין חוסר היכולת להתנייד ואפס נקודות מכיוון שהוא שולט על סוגריו).
לתובעת נקבעו על-ידי המוסד לביטוח לאומי 7 נקודות בשל צורך בעזרה בפעולות היום יומיות (שימוש בכיסא גלגלים, עזרה בהלבשה ורחצה, טיפול בהפרשות) ו-4 נקודות בגין צורך בהשגחה מתמדת (תלות מוחלטת בזולת בביצוע כל פעולות היום יום). עם זאת, הביטוח הלאומי התחשב לצורך גמלת הסיעוד ב – 7 הנקודות של הצורך בעזרה בפעולות היום יום בלבד (ללא 4 הנקודות שנקבעו לתובעת בגין צורך בהשגחה). זאת, לאור טענתו כי לא מדובר בניקוד מצטבר, אלא רמת התלות מוגדרת לפי מידת התלות בעזרת הזולת או בשל הצורך בהשגחה. התובעת טענה מנגד כי סך הניקוד צריך להיות 11 נקודות (רמת זכאות 6) ולא 7 בלבד.
עיקר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בפרשנות סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי המגדיר "בדיקת תלות" כ "בדיקה להערכת מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום או בשל הצורך בהשגחה". לגישת התובעת יש להתייחס למידת התלות (פעולות יום יומיות וצורך בהשגחה) באופן מצטבר. מנגד, לגישת הביטוח הלאומי המילה "או" מפרידה בין המסלולים ולא מדובר במבחן מצטבר.
השופטת עידית איצקוביץ מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבלה את התביעה במלואה. בהתאם לקביעתה, יש לבחון את הצורך בהשגחה במצטבר עם מבחני התלות האחרים. יחד עם זאת, אין להעניק ניקוד כפול בשל אותה מגבלה (כך למשל, במידה והמבוטח אינו יכול להתרחץ לבדו, אין להעניק לו ניקוד הן בשל הצורך בהשגחה וליווי ברחצה והן בשל חוסר יכולתו הקוגניטיבית להתרחץ). את פסק דינה ביססה השופטת איצקוביץ על עקרונות הביטוח הסוציאלי והפסיקה, לפיהם יש לפרש את הוראות הדין מחוק הביטוח הלאומי במקרה של ספק באופן מרחיב ולטובת המבוטחים. השופטת אף ביקרה את טענת הביטוח הלאומי כי קבלת פרשנות מרחיבה תביא לכך כי הרבה יותר מבוטחים יהיו זכאים לגמלת סיעוד, או רמת זכאותם תעלה, בקובעה כי "השיקול התקציבי אינו מקבל משקל משמעותי בעת פירוש הוראת דין".
בסופו של דבר התביעה התקבלה ונקבע כי נפל פגם בהחלטת הביטוח הלאומי בעניין התובעת בכל הנוגע לרמת זכאותה. בהמשך לכך הורתה השופטת כי הביטוח הלאומי יערוך חישוב נוסף אשר ייקח בחשבון הן את תפקודה בפעולות היום יומיות והן את הצורך בהשגחה.
[ב"ל (עבודה ת"א) 50118-05-21 מטילדה סחייק נ' המוסד לביטוח לאומי]
תגובות (0)