קצבת ניידות מהביטוח הלאומי מיועדת למימון הוצאות ניידות של אלו המוגבלים בתנועה בשל ליקוי ברגליהם וכוללת הטבות רבות, אשר עשויות לשפר את איכות חייהם של אלו המוגבלים בניידות. על הגשת תביעה לקצבה ועל תנאי הזכאות – במדריך שלפניכם.
מי שסובלים מנכות ברגליהם ומוגבלים בשל כך בתנועה עשויים להיות זכאים לקצבת ניידות חודשית מטעם המוסד לביטוח הלאומי. קצבת הניידות אינה תחליף לקצבת נכות, אלא מדובר בקצבה נפרדת. בחלק מן המקרים ניתן לקבל קצבת ניידות גם לצד קצבה לשירותים מיוחדים, הניתנת לחולים סיעודיים, הזקוקים לסיוע משמעותי בפעולות היומיום.
את קצבת הניידות ניתן לקבל רק בעקבות החלטה של ועדה רפואית מטעם משרד הבריאות, והזכאות לקצבה תלויה במספר תנאים, אשר יפורטו להלן.
קצבת ניידות חודשית היא חלק משורה של הטבות הניתנות ע"י המוסד, הקרויות "גמלת ניידות", למוגבלי ניידות הזכאים לכך. חלק מההטבות הכלולות בגמלת הניידות נוגעות לבעלי רכב בלבד, וכוללות, בין השאר: הלוואה עומדת (אינה כוללת החזר מלא) בתנאים נוחים למימון המיסים החלים על הרכב או חלקם, החזר הוצאות להתקנת אביזרים ברכב ולימודי נהיגה ברכב עם אביזרים מיוחדים. עם זאת, קצבת הניידות החודשית ניתנת גם לבעלי רכב וגם למי שאין להם רכב, לצורך מימון הוצאות ניידות.
גובה הקצבה החודשית מתעדכן מעת לעת, בהתאם להתייקרויות שחלות בשוק בביטוח רכב, במחירי הדלק ובמחיר של תיקוני ואחזקת רכב. נכון ל-2017 גובה הקצבה לחסרי רכב עומד על 2,364 ש"ח לחודש, ואילו גובה הקצבה לבעלי רכב תלוי בשורה ארוכה של קריטריונים, ובהם: אחוז המוגבלות של בעל הרכב, גודל וסוג הרכב, בשאלה אם בעל הרכב עובד או לא במרחק מביתו למקום עבודתו. נכון ל-2017, טווח סכום הקצבה לבעלי רכב נע בין מאות שקלים בודדים ל-4,000 ש"ח.
בעלי רכב זכאים לקצבת ניידות, כל עוד הם מוגדרים כ "מוגבלי ניידות", כל עוד לא הגיעו לגיל הפרישה וכל עוד יש בבעלותם וברשותם רכב, שהם נוהגים בו או מורשה נהיגה שאושר ע"י הביטוח הלאומי נוהג בו. לא ניתן להגיש תביעה לגמלת ניידות אחרי גיל הפרישה, אך, ברוב המקרים, כל עוד הזכאות לגמלה נקבעה לפני גיל הפרישה, היא נמשכת גם אחרי גיל הפרישה.
המונח "מוגבלי ניידות", לצורך קבלת קצבת ניידות, חל על מי שוועדה רפואית של משרד הבריאות קבעה לו מוגבלות בניידות, עקב ליקויים ברגליו, המופיעים ברשימת ליקויים מוגדרת בחוק (פירוט הליקויים מופיע בטופס התביעה). עם זאת, יהיו זכאים לקצבה רק בעלי רכב בעלי רישיון בתוקף שנקבעה להם מוגבלות בניידות בשיעור של 40 אחוז לפחות, ואילו בעלי רכב חסרי רישיון בתוקף יהיו זכאים לקצבה, רק אם נקבעה מוגבלות בניידות בשיעור של 60 אחוז לפחות.
חסרי רכב משתכרים, כלומר כאלה שהכנסתם מעבודה עולה על מינימום מסוים, יהיו זכאים לגמלה מהביטוח הלאומי כל עוד מלאו להם 18 שנה ונקבעה להם מוגבלות בניידות בשיעור של 80 אחוז לפחות. עם זאת, זכאים לקצבה גם חסרי רכב שאינם משתכרים, כל עוד מלאו להם 18 שנה, כל עוד נקבעה להם מוגבלות בניידות בשיעור של 100 אחוז וכל עוד הם זכאים לקצבת שירותים מיוחדים. בתנאים מסוימים, גם חסרי רכב שאינם משתכרים ואינם זכאים לקצבת שירותים מיוחדים, יהיו זכאים לקצבה.
מה לגבי קטינים? ראשית, זכאים לקצבת ניידות קטינים המקבלים קצבה לילד נכה, אשר נקבעה להם מוגבלות בניידות בשיעור של 80 אחוז או וועדה רפואית קבעה שהם זקוקים לכיסא גלגלים ומשתמשים בו. שנית, גם קטין שאינו זכאי לקצבה לילד נכה, זכאי לקצבת ניידות, כל עוד נקבעה לו מוגבלות בשיעור של 80 אחוז לפחות וכל עוד הוא שוהה במוסד ויוצא ממנו ברכב מנועי לפחות שש פעמים בחודש, למטרות לימודים או פעילות חברתית ועוד, מבלי שהמוסד מממן יציאות אלה.
לפני הגשת תביעה לקצבת ניידות לביטוח הלאומי, יש לעבור את המשוכה של הוועדה רפואית מחוזית של משרד הבריאות, שקובעת אם הפונה הוא מוגבל ניידות ומהו שיעור מוגבלותו.
לכן, בשלב הראשון, יש להגיש לוועדה טופס בקשה מיוחד לקביעת מוגבלות בניידות, בצירוף מסמכים מתאימים ובהם חוות דעת רפואית המפרטת את הליקויים שבעטיים מוגשת הבקשה. אחרי הגשת הבקשה, ייתכן כי הוועדה תחליט כי הפונה כלל אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לצורך בדיקת מוגבלות בניידות ותדחה את הבקשה לאלתר, וייתכן כי הפונה יזומן לבדיקה בפני הוועדה. על הפונה להופיע לבדיקה עם מסמכים רפואיים המתייחסים לליקויים מהם הוא סובל ולמגבלות הניידות הנובעות מהם. הוועדה מורכבת מרופאים שיערכו בדיקה גופנית לפונה, על מנת להעריך את שיעור מגבלת הניידות שלו.
רק אם תקבע הוועדה לפונה מוגבלות בניידות בשיעור מספיק לצורך זכאות לקצבת ניידות, הוא יוכל להגיש תביעה לקצבה כזו לביטוח הלאומי. עם זאת, גם אם הוועדה דחתה את עצם הפנייה או קבעה לפונה שיעור מוגבלות שאינו מספיק לצורך זכאות לקצבה, זה אינו סוף פסוק. ניתן להגיש ערר על ההחלטה לוועדה הרפואית לעררים לענייני ניידות, וייתכן כי וועדת העררים תשנה את ההחלטה המקורית, על בסיס המסמכים שבפניה ובעקבות בדיקה רפואית נוספת. ניתן לערער גם על החלטת וועדת העררים באמצעות פנייה לערכאות השיפוטיות.
אם הוועדה הרפואית או ועדת העררים קבעה כי הפונה הוא "מוגבל בניידות" המתאים לקבלת קצבת ניידות, בהתאם לשיעור מוגבלות הניידות שלו, יש להגיש תביעה לקבלת הטבות ניידות לביטוח הלאומי. לתביעה יש לצרף מסמכים רפואיים מתאימים ומסמכים נוספים שנדרשים לצורך הוכחת זכאות לקצבה, כגון אישור על לימודים או עבודה במוסד מסוים.
יש לזכור, כי מוגבלות בניידות בשיעור כזה או אחר, היא רק אחד מתנאי הזכאות לקצבה. לכן, גם אם נקבעה לתובע הקצבה מוגבלות בניידות שעשויה לזכות אותו בקצבה, הביטוח הלאומי עדיין עשוי לדחות את התביעה. גם במקרה כזה, פתוחה בפני התובע הדרך לערעור. את הערעור על החלטת הביטוח הלאומי יש להגיש לבית הדין האזורי לעבודה, ועל החלטת בית הדין האזורי ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה.
כפי שעולה מסקירה זו, תנאי הזכאות לקצבת ניידות הם מורכבים וסבוכים, וכך גם ההליך שיש לנקוט על מנת לקבל בפועל את הקצבה. לכן, מומלץ ביותר לפנות בהקדם לייעוץ מקצועי אצל עורך דין העוסק בתחום הביטוח הלאומי והסיעוד, אם אתם שוקלים להגיש תביעה לקצבת ניידות.
בשלב הראשון, עורך הדין יסביר לכם מהם זכויותיכם בביטוח הלאומי ויבחן אם אתם עומדים בתנאי הזכאות לקצבה. במידה שעורך הדין יסבור כי יש בסיס להגשת תביעה לקצבה הוא יסייע לכם באיסוף המסמכים הרפואיים הנדרשים ומסמכים נוספים לצורך הגשת בקשה לוועדה הרפואית ולצורך הגשת תביעה בהמשך.
ליווי מצד עורך דין חשוב גם בהמשך התהליך: כאשר אתם מופיעים בפני הועדה הרפואית וכאשר אתם מגישים את התביעה לקצבה לביטוח הלאומי. ייעוץ וייצוג ע"י עורך דין בקיא בתחום, יסייע לכם להתמודד טוב יותר עם מכשולים שהוועדה הרפואית והביטוח הלאומי עשויים להציב בפניכם, כפי שקורה במקרים רבים.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)