"מגדל" עקבה אחרי מבוטח כדי להוכיח שהוא כשיר לעבוד, אך בית המשפט אסר עליה להציג את דו"חות החקירה למומחה הרפואי מטעמו בטרם נתן את חוות דעתו. בין יתר השיקולים שנמנו, קבע בית המשפט כי אין לפגוע בשיקול הדעת וההתרשמות העצמית של המומחה, כמו גם כללי צדק. מוזמנים לעיין בהחלטה.
מבוטח ב"מגדל" שנפגע בכף ידו הגיש למבטחת תביעה לתגמולי אובדן כושר עבודה. כמו במקרים רבים אחרים מסוג זה, בחרה המבטחת להפעיל חוקר פרטי שיעקוב אחר המבוטח ויוכיח לכאורה שתפקודו הפיזי תקין, וכך יספק לה בסיס לדחיית התביעה.
לאחר שתביעתו נדחתה, תבע המבוטח את מגדל בבית משפט השלום בבאר שבע. כחלק מהגנתה, ביקשה המבטחת להתיר לה להגיש את דו"חות החקירה בעניינו של המבוטח למומחה הרפואי שמינה בית המשפט, בטרם יחווה המומחה את דעתו באשר למבוטח.
בהחלטה סדורה ומעמיקה דחתה השופטת אורית ליפשיץ את בקשת מגדל ואף חייבה אותה לשלם למבוטח הוצאות משפט ושכר טרחה בגין הבקשה.
פסיקה דומה ניתנה לאחרונה במסגרת תביעת סיעוד שסקרנו לאחרונה.
מה אומרים החוק והפסיקה בסוגיה הנדונה? לכך הקדישה השופטת ליפשיץ חלק ניכר מהחלטתה. למעשה, ציינה, תקנות סדר הדין האזרחי שותקות בסוגיה זו, אך ניתן למצוא בתקנות מענה עקיף לשאלה העומדת לדיון וכן בתקנות אחרות ובפסיקה.
כך, בתקנות הנוגעות לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נקבע כי בטרם ערך מומחה בית המשפט את חוות דעתו, יוכל הנפגע יוכל להגיש לו רק מסמכים רפואיים ולא חוות דעת רפואית. לצד זה, נקבע בפסיקה שאין להגיש למומחה תצלומים או סרטי וידאו המתעדים את הנפגע וצולמו מטעם בעלי הדין.
מדיניות זו, מוסבר בפסיקה ובספרות, נועדה להבטיח שהמומחה יחווה את דעתו על בסיס התרשמותו הישירה והעצמאית מהנפגע, מבלי להיות מושפע מחומרים שיש חשש למהימנותם ושהם בגדר עדות שמיעה של צד שלישי, שטרם נבחנה ע"י בית המשפט. השופטת סברה כי יש להחיל גישה זו גם בתביעה מהסוג שלפנינו, הגם שאין מדובר בתיק תאונות דרכים.
לדבריה, הדבר "עולה בקנה אחד עם השכל הישר וההיגיון הסביר" משום שהחשש להשפעה בלתי-הוגנת על מומחה בית המשפט תקף גם בענייננו. לכן, קבעה, כי "בשלב של טרם הכנת חוות הדעת אין להביא בפני המומחה אינפורמציה מוקדמת וקדומה, אשר בית המשפט טרם תהה על קנקנה".
חיזוק לעמדתה מצאה השופטת בפרשנות שניתנה לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי בעל דין שרוצה להוכיח "עניין שברפואה" צריך להגיש חוות דעת רפואית. בפסיקה נקבע, כי אין לצרף לחוות הדעת ספרות מדעית וכי ניתן להתייחס לספרות כזאת רק בחוות הדעת עצמה או רק כאשר המומחה יעיד בבית המשפט, שכן המומחה צריך להעיד על ערכה ומהימנותה של הספרות.
אם ספרות מדעית נחשבת לעדות שמיעה שאין להציגה כראיה ישירה לבית המשפט, ציינה השופטת, מקל וחומר שיש להתייחס כך לדו"חות חקירה שהמבטחת אספה ורוצה להציג למומחה.
לצד נימוקים המתייחסים לתקנות ולפסיקה, הציגה השופטת עוד שני טעמים בסיסים להכרעתה.
ראשית, יצאה כנגד הנחת המוצא העולה מתוך בקשת המבטחת, לפיה מצב רפואי של מבוטח הינו "אך ורק מצג וכי תחום הרפואה נתון לשרלטנות רבה מטעם החולים".
לדבריה, אין בסיס להנחה זו, שכן המומחים הרפואיים של בית המשפט מתבססים על ידע וניסיון עשירים ויסודיים וחזקה עליהם שיידעו לאבחן את המבוטח לא רק לפי מראית עין ודיווח מפיו, אלא גם על סמך תיעוד הרפואי עובדתי ובדיקה מעמיקה ויסודית. לכן אין סיבה לחשוש שהמומחים יזדקקו למידע שהשיגה המבטחת כדי להימנע מאבחנה שגויה.
שנית, השופטת ציינה, כי "כללי הצדק הטבעי וכבוד האדם באשר הוא" אינם מאפשרים לקבל את בקשת המבטחת. למבוטח, קבעה, יש זכות ששמו הטוב לא יוכפש שלא בדין, ובוודאי שלא במשפט שדה", וכן זכות להליך הוגן, מבלי שלמומחים שמינה בית המשפט יהיו דעות קדומות עליו, ולכך ש"בית המשפט יכריע על סמך ראיות מהימנות וחוות דעת מומחים, ולא על סמך ממצאים אחרים".
עוד הדגישה, כי אין להתייחס למבוטח כנאשם או כמי זקוק לתעודת יושר ולא כעותר לחסדו של בית המשפט, אלא כאדם העותר למיצוי זכויותיו, שהרי ככל שהתובע אכן נפגע בגופו, הוא זכאי לסעד מהמבטחת בזכות ולא בחסד, "בהינתן היותו מבוטח שלה ועל פי חובותיה החוזיים כלפיו".
על כן, קבעה, ניתן לאפשר את הצגת דו"חות החקירה רק לאחר שהמומחה יגיש את חוות דעתו ורק בשלב החקירה הנגדית של המומחה, שבמסגרתה ניתן יהיה להעלות שאלות אודות פערים בין ממצאי הדו"חות לבין קביעות המומחה.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)