AIG סירבה לשלם למבוטחת תגמולי ביטוח מלאים, בטענה כי תביעתה לתשלום הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. חברת הביטוח לא היססה לטעון כן, אף על פי שפניית המבוטחת אליה נערכה בתוך תקופת ההתיישנות, והמידע אשר היה דרוש להכרעה היה ברשותה טרם הדחייה. בעקבות תביעה שהוגשה על ידי משרדנו בשם המבוטחת, ניתנה בהחלטה יוצאת דופן, במסגרתה נקבע כי בנסיבות המקרה, יש להאריך את תקופת ההתיישנות ולדון בתיק לגופו של עניין.
באחד התיקים שטופל במשרדנו ניסתה חברת AIG להיאחז בכללי ההתיישנות, על מנת לחמוק מתשלום דמי ביטוח למבוטחת שנפצעה במהלך שהות בחו"ל ותבעה תגמולים מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות. ואולם, כשהמחלוקת הגיעה לערכאות, הכריע בית המשפט לטובת המבוטחת, לאחר שהצלחנו לשכנעו כי אין ממש בטענת המבטחת להתיישנות.
במקרה הנדון פנתה המבוטחת ל-AIG בדרישה לתגמולים זמן ניכר לאחר פציעתה, והגישה לבית המשפט את תביעתה נגד המבטחת יותר משלוש שנים לאחר התרחשות מקרה הביטוח. אף על פי כן קיבל בית המשפט את טענתנו, לפיה המבטחת היא שעיכבה שלא לצורך את הטיפול בתביעה ולכן אינה יכולה ליהנות מטענת התיישנות.
הספק פועל לחובת המבטח
במסגרת ההתדיינות בתיק לא הייתה מחלוקת כי עמד לרשות AIG לוח זמנים צפוף לשם טיפול בתביעה. בעוד פציעתה של המבוטחת אירעה ב-15 במאי, 2006, היא הודיעה על כך למבטחת רק בפברואר 2008, ורק במרץ 2009 העבירה למבטחת מסמכים רפואיים בנוגע לטיב פציעתה.
עם זאת, אחרי שקיבלה את המסמכים הרפואיים, הסכימה המבטחת לשלם למבוטחת בגין שבר בקרסול בלבד, בעוד המבוטחת דרשה תשלום גם בגין שברים בצלעות. נוכח זאת, ב- 5.5.2009, שוב פנתה המבוטחת ל-AIG וביקשה ממנה להתייחס לעניין השברים בצלעות. במועד זה אף העבירה למבטחת מכתב מאת רופאה, המתייחס לשברים בצלעותיה. פנייה זו נעשתה עשרה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות, אך המבטחת ענתה למבוטחת רק ביום 28.5 והודיעה לה כי התביעה התיישנה.
אנו ראינו בתגובתה של AIG משום ביטוי לחוסר תום לב וניסיון להתחמק מתשלום מוצדק. לפיכך, הגשנו נגדה תביעה לבית המשפט בשם המבוטחת. גם בבית המשפט המשיכה המבטחת לעמוד על טענת ההתיישנות, אך כאמור, לאחר ששמע את טענות הצדדים, דחה בית המשפט טענה זו. מצד אחד, הוא הגדיר את המקרה הנדון כ"גבולי", נוכח "סד הזמנים הבעייתי" ש"לא נוצר בשל הנתבעת". מצד שני, הדגיש כי ספק בעניין ההתיישנות פועל לחובת המבטח.
"אין חולק שמסמך רפואי משמעותי … ולעניין שבר בצלעות, נשלח ונמסר לנתבעת בטרם חלוף המועד להתיישנות", ציין בית המשפט וכן הדגיש, כי מדובר בהוספת מסמך רפואי משמעותי במסגרת דרישה לתגמולים שממילא הייתה ידוע למבטחת עוד לפני כן. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, אין לקבל את טענת ההתיישנות.
נוכח זאת, ומשהוסרה טענת ההתיישנות מעל הפרק, הורה בית המשפט על המשך בירור התביעה.
תגובות (0)