בית המשפט העליון: אם מבוטח ביטל את ביטוח החובה לרכב, אך לא חלפו 21 יום, חברת הביטוח תפצה ניזוקים בתאונה שהרכב היה מעורב בה, אך לא את המבוטח עצמו. על דרך פרשנות כללי פקודת ביטוח רכב מנועי, הכריע העליון בסוגיה, באופן המחמיר עם ציבור הנהגים בישראל.
בעל רכב נהג ברכבו ונפגע בתאונת דרכים, אך ימים אחדים קודם לכן ביטל את פוליסת ביטוח החובה לרכב. האם במקרה כזה מחויבת חברת הביטוח לפצות את בעל הרכב על נזקי הגוף שלו?
עד לאחרונה התשובה לשאלה זו לא הייתה ברורה, לאור סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי (להלן: הפקודה), שהינה החוק העוסק בביטוח רכב חובה. הסעיף האמור מקנה תקופת חסד של 21 יום ממועד הביטול הרשמי של פוליסת ביטוח רכב למי שניזוק בתאונת דרכים שהרכב היה מעורב בה, ולמעשה, מחייב את חברת הביטוח לפצות את הניזוק ושאריו על נזקי גוף, למרות ביטול הפוליסה, כל עוד התאונה אירעה במהלך תקופת החסד. עם זאת, לשון הסעיף אינה מבהירה חד-משמעית אם תקופת החסד חלה גם על המבוטח שביטל את הפוליסה ביוזמתו או רק על צד ג' שנפגע בתאונה.
פסק דין של בית המשפט העליון שניתן בימים אלה הכריע בסוגיה ועל בסיס ניתוח פרשני של סעיף 24 לפקודה, קבע, כי תקופת החסד הניתנת בפקודה אינה חלה על מבוטח שביטל את הפוליסה אלא רק על נפגעים אחרים בתאונה.
במוקד התיק שנדון בבית המשפט העליון עמדה תאונת דרכים שבה נהג אופנוע ונוסעת נוספת על האופנוע נחבלו קשות, בעקבות התנגשות בעמוד. ההתנגשות אירעה תוך כדי שהנהג, שהיה גם בעל האופנוע, ניסה לחמוק משוטרים שהבחינו בו נוסע ללא קסדה.
לכאורה, חברת הביטוח שביטחה את האופנוע, ובמקרה זה "הפול" – המאגר הישראלי לביטוח רכב, הייתה אמורה לפצות את הנהג המבוטח על נזקי הגוף שנגרמו לו, אך היא סירבה, בנימוק ש-16 ימים לפני התאונה ביטל המבוטח את הפוליסה. אמנם המבוטח טען שחלה עליו תקופת החסד הקבועה בסעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי, ולכן הוא זכאי לפיצוי חרף ביטול הפוליסה, אך החברה טענה שתקופת החסד אינה חלה על מי שביטל את הפוליסה מיוזמתו ונהג ברכב ללא ביטוח תקף.
בתחילה קבע בית משפט השלום, כי המבוטח אכן זכאי לפיצוי מהחברה, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור החברה והפך החלטה זו. בעקבות ערעור שהגיש המבוטח, בית המשפט העליון הכריע אף הוא לטובת החברה ואישר את הכרעת בית המשפט המחוזי.
נימוקו הראשון של השופט יצחק עמית, שכתב את פסק הדין של בית המשפט העליון, התייחס ללשון הפקודה. השופט עמית, מצא כי במספר סעיפים בפקודה מופיע המונח "ניזוק" לצד המונח "מבוטח", ונטה להסיק מכך שהמונח "ניזוק" אינו מתייחס ל"מבוטח" עצמו. עוד ציין השופט, כי גם בסעיף 24 עצמו קיימת הבחנה בין "מבוטח", "בעל הפוליסה" ו"ניזוק" וכי ההיסטוריה שמאחורי חקיקת הסעיף מעידה שמטרתו הייתה להגן על צדדים שלישיים התובעים פיצויים מהמבוטח ולהחיל רק עליהם, ולא על המבוטח עצמו, את תקופת החסד הקבועה בסעיף.
נימוק נוסף בפסק הדין נגע לתכלית תקופת החסד שמעניקה הפקודה. השופט עמית ציין כי אכן ביסוד הפקודה, כמו גם ביסוד חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"), עומדת תכלית סוציאלית וכי חוקים אלה נועדו להרחיב את ההגנה הניתנת לנפגעי גוף בתאונות דרכים, אך הגנה זו נועדה לחול "על נפגעים נטולי אשם, שלא הייתה להם כל ידיעה או השפעה קיומו של ביטוח תקף". לכן, כפי שנשללת זכאותו של נהג לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד, אם נהג ללא ביטוח תקף, כך גם תקופת החסד בסעיף 24 לפקודה אינה חלה על מבוטח שנהג בידיעה שאין לו ביטוח תקף.
למבוטח שתבע את "הפול" הייתה טענה נוספת: לדבריו, ביטול הפוליסה כלל לא נכנס לתוקף עד מועד התאונה, שכן החברה לא שלחה לו הודעת ביטול אחרי שהגיש טופס בקשה לביטול הפוליסה. לפיכך, טען, ממילא אין לו צורך בתקופת החסד שמקנה סעיף 24 לפקודה, וממילא החברה חייבת לפצות אותו על נזקיו, שהרי היה לו ביטוח תקף בעת התאונה.
גם טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט העליון. בפסק הדין הדגיש השופט עמית, כי המבוטח השיב את תעודת הביטוח לחברה כשהגיש את טופס בקשת הביטול ואף הונפקה עבורו המחאה בגין החזר דמי ביטוח שעליה נכתב "החזר פרמיה – ביטול". כמו כן, המבוטח עצמו לא טען בבית המשפט כי סבר שהביטוח היה בתוקף במועד התאונה וגם לא ערער על הרשעתו הפלילית בעקבו התאונה בעבירה של נהיגה ללא ביטוח.
בנסיבות אלה, נקבע בפסק-הדין, המבוטח, ש"מעשיו והצהרותיו מעידים כי לא סבר בזמן כי הפוליסה הייתה תקפה", מנוע מלטעון כי הפוליסה לא בוטלה כבקשתו.
[רע"א 1736/17 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")]
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)