בני זוג שנפגעו בתאונת דרכים טענו כי ילדיהם שהו ברכב בעת התאונה. בית המשפט מצא שזו גרסה כוזבת, אך קבע כי אין בכך כדי לשלול את זכאות בני הזוג לפיצויים. בית המשפט סירב לאמץ את הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, לפיה מסירת מידע כוזב במרמה עשויה לפטור את המבטח מתשלום. ראו כתבה אודות פסק הדין.
סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע כי מבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח, אם מסר למבטחת בכוונת מרמה עובדות כוזבות או העלים ממנה מידע בנוגע למקרה הביטוח. האם הוראה זו חלה גם על נפגעים התובעים פיצויים מחברת ביטוח, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: חוק הפלת"ד)? בית משפט השלום בקריות השיב על כך בשלילה, בפסק דין טרי בתיק תאונת דרכים.
התובעים העיקריים בתיק: בני זוג שנפגעו בתאונת דרכים, טענו כי גם ילדיהם היו מעורבים בתאונה, אך בית המשפט דחה גרסה זו, ובהתאם קבע כי הילדים אינם זכאים לפיצוי. לצד זאת, נקבע בפסק הדין כי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי וחוק הפלת"ד אינן שוללות זכאות לפיצויים בעילה של מסירת מידע כוזב, וכי הוראות אלה גוברות על הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. אי לכך נפסק כי התובעים עצמם זכאים לפיצוי בגין נזקיהם בתאונה.
התאונה שבמוקד התיק אירעה בשל התנגשות בין רכבם של בני הזוג התובעים לבין רכב אחר. בעוד בני הזוג טענו כי בעת התאונה שלושת ילדיהם הקטינים ישבו במושב האחורי ואף נפגעו בתאונה, נהגת הרכב האחר טענה כי רק בני הזוג שהו ברכב. בחלקו הראשון של פסק הדין עסק בית המשפט במחלוקת עובדתית זו ובחן את גרסאות התובעים: בני הזוג ובתם, אל מול גרסת הנהגת.
לגבי הנהגת קבע בית המשפט, כי "העידה באופן נחוש, עקבי ואמין למדי" שרק ההורים נכחו ברכב, וכי גרסה זו תואמת לגרסה שמסרה בסמוך לתאונה לחוקר מטעם חברת הביטוח שלה, כפי שעולה מהקלטה שהוצגה לבית המשפט. עוד ציין בית המשפט, כי לנהגת אין אינטרס לטעון שהקטינים לא שהו ברכב, שכן ממילא חברת הביטוח של התובעים היא האחראית לפצות את הקטינים, ומצא בכך חיזוק לאמינות גרסתה.
לעומת זאת, מצא בית המשפט סתירות בין גרסאות בני הזוג ובעיקר מצא שעדות בתם "לא הייתה אמינה בעליל". כך למשל, האם העידה כי הילדים צעקו ובכו אחרי התאונה, ואילו כאשר האב נשאל אם הילדים בכו, הוא השיב שהיו "נסערים". כמו כן, התובעים לא הסבירו באופן משכנע מדוע לא פנו לבית החולים מייד לאחר התאונה. הבת, מצידה, צוין בפסק הדין, חזרה על כל הפרטים שהזכירו הוריה גם כשלא הוצגה לה שאלות מתאימות ומסרה עדות "סדורה באופן בולט" ש"הייתה רחוקה מלהיות עדות ספונטנית".
נוכח ממצאיו אלה וכיוון שהחשיב את עדויות התובעים כ"עדות יחידה של בעל דין שיש לו אינטרס בתוצאות ההליך", קבע בית המשפט כי הוא מעדיף את גרסת הנהגת, לפיה הקטינים לא שהו ברכב.
לכאורה, הקביעה כי בני הזוג התובעים מסרו, למעשה, גרסה כוזבת בנוגע לנסיבות התאונה, הייתה אמורה לשלול את זכאותם לפיצויים, לאור הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, וכך אכן טענה חברת הביטוח הנתבעת בתיק. ואולם, כאמור, בית המשפט פסק כי לסעיף אין תחולה במקרה מהסוג הנדון.
זאת למד בית המשפט מסעיפים 3 ו-12 לפקודת ביטוח רכב מנועי, הקובעים כי למבטחת רכב בפוליסת ביטוח רכב חובה יש חבות הגוברת על כל דין אחר לפצות את המבוטחים בגין נזקי גוף שנגרמו להם בתאונת דרכים, וכן מסעיף 7 לחוק הפלת"ד. בסעיף מפורטת רשימת נסיבות שבהן נפגע תאונת דרכים לא יהיה זכאי לפיצויים לפי חוק זה, ואולם מסירת מידע כוזב או העלמת עובדות בכוונת מרמה אינן מופיעות ברשימה כעילה לשלילת זכאות לפיצויים.
יש לראות ברשימה שבסעיף 7 לחוק הפלת"ד רשימה סגורה וממצה ויש לראות את ההסדרים שנקבעו בחוק הפלת"ד ובפקודת ביטוח רכב מנועי "כדין מיוחד הגובר על הדין הכללי", קבע בית המשפט. מכאן נובע שלסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח אין תחולה בתביעות מכוח חוק הפלת"ד, וכי אין להוסיף עוד חריג לרשימת הנסיבות החריגות שבהן נשללת הזכאות לפיצויים מכוח חוק זה.
חיזוק לעמדה זו, מצא בית המשפט הן בספרות המשפטית ובפסיקה קודמת והן בתכלית שביסוד חוק הפלת"ד. חוק זה, ציין, "נועד למטרה סוציאלית של הבטחת פיצוי לכל מי שנפגע בתאונת דרכים, ומכאן הגישה הפרשנית הליבראלית המעדיפה להעניק פיצוי לניזוק … על פני פתרון השולל מן הנפגע את הפיצוי".
נוכח הכרעתו זו, הורה בית המשפט על המשך הדיון בתיק באשר לסכום הפיצויים המגיע לתובעים.
[תא (קריות) 41173-05-16 פלוני ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ]
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)