לשם הכרעה בתביעות פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים ממנה בית המשפט מומחה רפואי כדי שזה יקבע את שיעור הנכות הרפואית של הנפגע. על בסיס שיעור הנכות שקובע המומחה מחושבים הפיצויים המגיעים לנפגע. אך מה אם מתעוררת מחלוקת בין הצדדים לגבי קביעת המומחה?
מחלוקת כזו אכן התעוררה בתיק תאונת דרכים שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בבאר שבע. המומחה הרפואי שמונה בתיק קבע לתובעת שבעה אחוזי נכות רפואית, לאחר שמצא כי קיימת הגבלה בדרגה בינונית בתנועת עמוד השדרה המותני שלה בשני כיווני תנועה מתוך שישה. התובעת חלקה על כך וטענה כי על פי החוק, הגבלה בדרגה בינונית בעמוד השדרה המותני אמורה לזכות אותה ב-20 אחוזי נכות רפואית, גם אם ההגבלה קיימת בשני כיווני תנועה בלבד.
בית המשפט קיבל את עמדת התובעת וקבע כי המומחה לא פירש נכונה את תקנות הביטוח הלאומי, הקובעות את שיעור הנכות שיש לייחס לליקוי רפואי מהסוג שזוהה אצל התובעת.
אין צורך בהגבלה בכל מישורי התנועה
כאשר נבדקה התובעת בקופת החולים בסמוך לאחר התאונה, נמצא כי היא סובלת מרגישות והגבלות תנועה בצוואר ובגב. כעבור כשנה נבדקה ע"י המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, שקבע, בסופו של דבר, כי נותרה לה נכות רפואית צמיתה בשיעור של שבעה אחוזים בשל הגבלה בדרגה בינונית בעמוד השדרה המותני.
התובעת הצביעה בפני בית המשפט על כך שקביעת המומחה סותרת את הנאמר בתקנות הביטוח הלאומי, המתייחסות לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, וחלות גם על קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות דרכים. לפי התקנות, המפרטות מהו שיעור הנכות שיש לייחס לליקויים רפואיים שונים, הגבלה בדרגה בינונית בעמוד השדרה המותני מזכה ב-20 אחוזי נכות רפואית, ולא בשבעה אחוזים.
כשנחקר על כך בבית המשפט, הסביר המומחה כי העמיד את שיעור הנכות על שבעה אחוזים בלבד, מאחר שמצא כי תנועת עמוד השדרה המותני של התובעת מוגבלת בשני מישורי תנועה בלבד, מתוך שישה מישורים אפשריים: בכפיפה לפנים ובהטייה לצד ימין. משום כך סבר כי אין לזכות את התובעת בכל עשרים אחוזי הנכות המוקנים בשל הגבלה בדרגה בינונית בעמוד השדרה המותני.
בית המשפט לא קיבל את נימוקו של המומחה וקבע כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם לשון התקנה הרלוונטית. "לשון התקנה הינה כללית, ולפיה הגבלה בינונית מקנה 20% נכות. התקנה אינה קובעת כי יש צורך בהגבלה בינונית בכל מישורי התנועה", נאמר בפסק הדין.
הגבלה בדרגה בינונית בעמוד השדרה המותני אמורה לזכות את הנפגע ב-20 אחוזי נכות, קבע בית המשפט, "בין אם מדובר בהגבלה במישור אחד ובין אם בכל המישורים", והדגיש כי לו המחוקק היה רוצה לקבוע כי רק הגבלה בכל מישורי התנועה תזכה את הנפגע במלוא 20 אחוזי נכות, היה קובע זאת במפורש, כפי שעשה לגבי ליקויים מסוימים אחרים.
מותר לסטות מחוות דעת המומחה אם חרג מהחוק
בית המשפט הצביע על כך כי למעשה בתי המשפט נתקלים בשתי אסכולות של מומחים רפואיים: כאלה הפועלים בשיטת "בית הלל" ומעניקים את מלוא דרגת הנכות הקבועה בתקנות, כאשר הם מוצאים הגבלת תנועה אצל הנפגע, בלי לחלק את ההגבלה לפי מישורי תנועה שונים, לעומת כאלה הפועלים בשיטת "בית שמאי", כמו המומחה במקרה הנדון, ומחלקים את הגבלת התנועה לפי מישורי תנועה שונים. מצב דברים זה, ציין בית המשפט, גורם עוול לנפגעים, שכן הנפגע תלוי בזהות המומחה ובפרשנות שהוא נותן לתקנות. כדי לתקן זאת נדרשת פרשנות ברורה ואחידה לתקנות.
בית המשפט הדגיש, כי תפקידו של המומחה הרפואי הינו לקבוע את הממצאים הרפואיים ולא לפרש את החוק, וכי הוא אינו אמור רק "להתחשב" בתקנות הביטוח הלאומי, אלא הוא מחויב לקבוע את דרגת הנכות לפי תקנות אלה. לפיכך, ולמרות שבדרך כלל לא יסטה בית המשפט מקביעותיו של מומחה רפואי שמונה על ידו, במקרים שבהם המומחה הסתמך על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או חרג מהחוק, ניתן לסטות מחוות דעתו.
בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי יש להעמיד את שיעור נכותה הרפואית של התובעת על 20 אחוז, אך מכיוון שהתובעת סבלה מבעיות בגב עוד לפני התאונה, החליט לייחס לתאונת הדרכים רק מחצית מנכותה הרפואית, כלומר 10 אחוז בלבד. על בסיס זאת, פסק לתובעת פיצויים בשיעור של כ-51 אלף ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.
[תא (ב"ש) 43814-07-15]
תגובות (0)