בית המשפט קבע שבית החולים הדסה אחראי לנכותו של קטין עקב התעכבות בניתוח קיסרי, אשר מקורו בעיכוב באבחון מצוקה עוברית. אף על פי כן, וחרף הנזקים הקשים שנותרו לקטין עקב לידתו (פגיעה מוחית קשה), פסק פיצויים מופחתים לקטין והוריו, מאחר שהאם לא ביצעה מעקב הריון תקין. מלוא הפרטים וקביעות בית המשפט במקרה העצוב, מפורטים בכתבה.
כאשר עובר מגיע למשקל גבוה, עלול הדבר להוביל לסיבוכים שונים בלידה. לכן חשוב לעקוב אחר משקל העובר במהלך ההריון, ואם משקלו מוערך כגבוה מהרגיל, ייתכן כי יוחלט על הקדמת הלידה ואף על ביצוע ניתוח קיסרי כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים.
לאחרונה הכריע בית המשפט המחוזי בלוד בתיק מורכב, הנוגע לסוגיה זו. התובעים בתיק, הורי קטין שנולד עם פגיעה נויורלוגית רב-מערכתית ושיתוק מוחין, טענו כי נכות בנם נובעת מכך שרופאי בית החולים "הדסה" התעכבו ביילודו בניתוח קיסרי, לאחר שלא זיהו במהלך הריונה של האם כי משקל העובר גבוה וכן כשלו בזיהוי מצוקה עוברית לקראת הלידה. מנגד, הנתבעת, הנהלת "הדסה", טענה כי נזקי הקטין נובעים מכך שהאם לא ביצעה מעקב הריון כראוי ומכך שההורים נתנו את הסכמתם לניתוח הקיסרי בדיחוי, רק לאחר שקיבלו אישור של רב.
לאחר שבחן את מכלול הראיות בתיק, בחר בית המשפט לייחס רשלנות הן להדסה והן להורים עצמם, ופסק כי לכל אחד מהצדדים אחריות של 50 אחוז לנזק. לפיכך חויבה הדסה חויבה בפיצוי בסך של כ-3 מיליון ש"ח במקום 6 מיליון ש"ח.
בפסק הדין תוארה בהרחבה התנהלות האם במהלך ההיריון. לפי המתואר, האם, בת 20 בזמנו, אומנם פנתה במהלך הריונה לרופא המשפחה וכן להדסה, אך לא ביצעה מעקב הריון שוטף, על הבדיקות השגרתיות המומלצות במסגרתו, למרות שהומלץ לה על כך.
כך, בניגוד להמלצת רופא המשפחה, לא פנתה האם לרופא נשים או לטיפת חלב לצורך מעקב הריון שוטף, ואף לא ביצעה בדיקות אולטרסאונד סדירות ולא העמסת סוכר, המיועדת לזהות סוכרת הריון, המעלה את הסיכון לעליית יתר במשקל העובר. כמו כן, בשבוע ה-23 להריונה הגיעה להדסה, לאחר שנחבלה, ושם נערכה לה בדיקת אולטרסאונד, שלא התגלה בה ממצא חריג, אך לא פעלה לפי ההמלצות שקיבלה ולא פנתה לבדיקה חוזרת.
בהמשך, בשבוע ה-37 להריונה, פנתה האם שוב להדסה, בשל נפיחות באיבר מינה, אך היא סירבה לבדיקת אולטרסאונד במקום ולא פעלה לפי המלצות הרופאים לעבור אולטרסאונד והעמסת סוכר. בשבוע ה-40 להריונה שבה לבית החולים בתלונה על כאבי ראש חזקים, ובוצעו לה ניטור ובדיקת אולטרסאונד, שבה נמצא ריבוי קל של מי שפיר. כמו כן, הוערך משקל העובר בכ-3.8 ק"ג. בגיליונה הרפואי של האם צוין, בין השאר, כי לא ביצעה בדיקת חלבון עוברי וסקירת מערכות.
היא שוחררה עם המלצה לביצוע מעקב אחר תנועות העובר כל יומיים, אך הגיעה שוב להדסה רק כעבור שבוע, בשבוע ה-41 להיריון. אותו יום סירבה לעבור זירוז לידה, ובניגוד להמלצת הרופאים, לא שבה למעקב הריון עודף כעבור שלושה ימים, אלא רק כעבור חמישה ימים, ביום שבו אירעה הלידה.
השתלשלות האירועים ביום הלידה, לפי פסק הדין, הצטמצמה לשעות ספורות אך קריטיות.
האם הגיעה לפנות ערב לבית החולים וחוברה למוניטור עוברי. לאחר ניטור של שעה שממצאיו לא היו ברורים והעידו על אפשרות להאטות קלות בדופק לב העובר, נותקה האם מהמכשיר וחוברה אליו שוב רק כעבור שלושת רבעי שעה. תוצאות הניטור הנוסף הוגדרו כחריגות והעידו על "השתנות מופחתת והאטות משתנות". כעבור כחצי שעה הועברה האם לחדר לידה. שם, לפי עדות הרופאה הנוכחת, הוסבר לבני זוג על חשיבותו של ביצוע ניתוח קיסרי לנוכח הסכנה הטמונה בעיכוב הלידה, אך לפי רישומי בית החולים סירבו בתחילה בני הזוג בתוקף לניתוח.
בכל זאת, בשעה 20:40, כשעה לאחר תחילת הניטור השני, תחמה האם על טופס הסכמה לניתוח. לפי הרישומים הרפואיים, היא הועברה לחדר הניתוח כעבור שש דקות, וכעבור 19 דקות חולץ היילוד במשקל 5.25 ק"ג, כשהוא כחול וללא דופק. התינוק הוגדר כמי שנולד במצב של תשניק, כלומר של חוסר באספקת חמצן למוח, ובהמשך אובחן אצלו שיתוק מוחין.
כיום, 7.5 שנים לאחר הלידה, סובל הקטין מנזק מוחי בלידה, פיגור שכלי קשה, משיתוק מוחין ומאפילפסיה ומוגדר נכה בשיעור של מאה אחוז. הדסה הודתה כי נזקים אלה מקורם בתשניק הלידתי אליו נקלע הקטין.
הוסכם, אם כך, שהגורם הישיר לנכותו הקטין הוא תשניק הלידה שממנו סבל, וכי לו היה מחולץ מוקדם יותר בניתוח קיסרי, אם ביום הלידה ואם לפני כן, ניתן היה למנוע את התשניק והנכות. עם זאת, נותר לקבוע מי אחראי לעיכוב בביצוע הניתוח: בית החולים או ההורים?
לעניין ניהול הלידה עצמה, נפסק כי בית החולים אחראי לעיכוב מיותר של הניתוח הקיסרי בין הניטור הראשון לניטור השני שנערך לאם ביום הלידה. לפי בית המשפט, המיילדת התרשלה, ראשית, בכך שלא התייעצה עם רופא במהלך ניטור הראשון, שכן כבר בתחילתו הופיע "קו בסיס לא ברור" מבלי שהדבר השתנה לאורך הניטור כולו, ולנוכח הנסיבות הנוספות: שבוע ההריון, משקל העובר והעדר נתונים בנוגע לסוכרת אצל האם. שנית, התרשלה המיילדת בכך שהפסיקה את הניטור הראשון והשתהתה ארוכות עד לניטור השני. "שני מחדלים אלה", נפסק, "גרמו לעיכוב ניכר באבחון מצוקת העובר ובהמלצה לחלצו בניתוח קיסרי", כשהעיכוב הגביר את מצוקת העובר והוביל לתשניק.
ואולם, בית המשפט הצביע גם על כשלים של ממש בהתנהלות ההורים עצמם: הן בנוגע למעקב ההריון והן בנוגע לאירועים ביום הלידה.
את טענות האם כי לא הונחתה כראוי לבצע מעקב הריון סדיר דחה בית המשפט בתוקף, וקבע, כי התנהלה "באדישות גמורה תוך התעלמות מוחלטת מהמלצות הרופאים" וכי "אין זאת אלא שבחרה בבחירה מודעת וברצון חופשי שלא לבצע מעקב הריון". כמו כן, נקבע, אין לייחס להדסה רשלנות בשל אי-ביצוע העמסת סוכר, כיוון שזו בדיקה שלא נהוג לבצע בבית החולים, וכיוון שממילא הובהרה לאם חשיבות הבדיקה. עוד נדחתה טענת התובעים, כי הצוות הרפואי התרשל בהערכת משקל הקטין, שכן ממילא הערכות משקל אינן מדויקות, וממילא הובהר לאם על חשיבות זירוז הלידה.
כמו כן, לנוכח התיעוד הרפואי ועדויות אנשי הצוות, דחה בית המשפט את הכחשת האם כי התייעצה עם רב לפני הניתוח הקיסרי, וקבע כי "סירובם של התובעים החל מהשעה 20:00 לערך, לבצע ניתוח קיסרי גרר עמו עיכוב משמעותי, כאשר בסופו של יום נולד הקטין בנזקו".
לפיכך, קבע בית המשפט כי הדסה וההורים הם "מעוולים במשותף" לעניין עיכוב הניתוח הקיסרי. לכשלי הדסה מצטרף אשם תורם מצד ההורים, גם כי עיכבו את הניתוח וגם כי סביר שהלידה הייתה מתבצעת מוקדם יותר, לו הייתה האם פועלת לפי הנחיות הרופאים במהלך ההיריון.
בית המשפט העריך את נזקי הקטין והוריו לפי חוות דעת רפואיות בדבר מצבו הרפואי, צרכיו ותוחלת חייו הצפויה, וחישב שסכום הפיצוי המגיע לתובעים עומד על כ-6.1 מיליון ש"ח. לצורך כך הביא בחשבון מספר ראשי נזק, ובהם אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועוד.
עם זאת, כיוון שייחס להורים אשם תורם בדרגה של חמישים אחוז, פסק בית המשפט שעל הדסה לשלם להם רק מחצית מסכום הפיצויים שחושב, בניכוי סכום הקצבאות שהביטוח הלאומי עתיד לשלם לקטין ובתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.
[ת"א (מרכז) 35381-07-13 מ. ואח' נ' קופת חולים מאוחדת רשומות רפואיות ירושלים ואח']
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)