בשל כשלים בתוכנה העביר בית החולים שיבא מידע רפואי פגום וחלקי למושתל ריאות. נפסק כי זוהי רשלנות ופגיעה באוטונומיה של המטופל ומשפחתו, המחייבת פיצוי כספי. בפסק הדין קובע בית המשפט קביעות נוקבות ותקיפות ביחס להתנהלות בית החולים ואף מציין כי שקל לחייב את בית החולים בהוצאות עונשיות. מוזמנים לעיין בכתבה ופסק הדין.
גבר בן 56 עבר השתלת ריאות בבית החולים בילינסון ביולי 2008, עקב מחלת ריאות כרונית שממנה סבל, ולאחר שלושה שבועות הועבר למחלקת שיקום נשימתי בבית החולים שיבא תל השומר. כעבור מספר ימים הועבר שוב לבילינסון, בעקבות הרעה במצבו וכשל נשימתי, ושם נפטר בתחילת אוגוסט. לאחר מות המטופל המנוח הגישה משפחתו תביעת רשלנות רפואית נגד בילינסון ושיבא, ובה טענה כי מותו של המנוח נגרם בשל הטיפול הרשלני שקיבל בבתי החולים.
בעקבות הליך משפטי ממושך, נדחתה התביעה נגד בילינסון, בהסכמת הצדדים, אך התביעה נגד שיבא (המיוצג ע"י המדינה) נותרה על כנה. לאחרונה הוכרעה התביעה בפסק דין שינתן בבית משפט השלום באשקלון, אשר קיבל את תביעת המשפחה באופן חלקי.
בית המשפט קבע כי לא נפלה רשלנות בטיפול הרפואי שניתן למנוח בבית החולים, אך קיבל את טענת המשפחה, כי שיבא התרשל בעת העברת המנוח חזרה לבילינסון. עוד קבע, כי בית החולים הפר את חובתו לספק למנוח ולמשפחתו רשומות רפואיות מסודרות ומלאות במהלך הטיפול בו, וגם בהמשך, במסגרת ההליך המשפטי, וכי העדיף לעצום את עיניו אל מול הליקויים במערכת התוכנה הרפואית, שהקשו על הפקת הרשומות הנדרשות.
בגין התרשלותו בהעברה לבילינסון חויב שיבא בפיצוי בסך 50 אלף ש"ח, ואילו בגין פגיעה באוטונומיה של המנוח ומשפחתו בשל העדר זמינות של מידע רפואי, חויב בפיצוי של מאה אלף ש"ח.
האם כשלים טכניים בתוכנת מחשב, המקשים על הפקת רשומות רפואיות מסודרות, מצדיקים מניעת מידע רפואי ממטופל מצד מוסד רפואי? זו, למעשה, הייתה השאלה המרכזית שעמדה לדיון בבית המשפט, בהתייחס לטענת התובעים, כי לא סופק להם ולמטופל המנוח מידע רפואי כנדרש.
כך, התובעים טענו, כי שיבא התרשל בניהול המידע הרפואי הנוגע למנוח, ולא מסר להם עותק קשיח ואלקטרוני של רשומה רפואית ברורה, המפרט בבירור את מצב המנוח ואת הטיפול שניתן לו, כאשר דרשו זאת במהלך אשפוזו של המנוח, וגם אחרי מותו ולאחר הגשת התביעה. כמו כן, מעדויות רופאים ואנשי צוות נוספים שהיו מעורבים בטיפול במנוח, עלה כי לא היו בפניהם רשומות רפואיות שלמות הנוגעות למטופל, בזמן שטיפלו בו, בשל תקלות ברישום המידע במערכת הממוחשבת החדשה יחסית שנכנסה בזמנו לשימוש בבית החולים או בשל קשיים באחזורו של מידע שנרשם.
שיבא, בתגובה, טען כי הקשיים במסירת רשומות רפואיות מסודרות למנוח ומשפחתו נבעו מתקלות טכניות במערכת המשמשת את בית החולים, הנקראת Chameleon או תוכנת "זיקית". תקלות אלה אינן באחריות המוסד הרפואי, טען שיבא, שכן מערכות מחשוב אינן מושלמות.
בבואו להכריע בסוגיה, קבע בית המשפט, כי אכן אי-התקינות ברישום הרפואי וקשיי האחזור של החומר מהמחשב, לא נובעים מרשלנות אנשי הצוות או מחוסר תום לב, אלא מ"שימוש במערכת מחשב לרשומות רפואיות שאין לה את היכולות המובנות להתמודד עם דרישות החוק שהן גם דרישות מקצועיות בסיסיות". עם זאת, הטיל בית המשפט את האחריות לכשלים הנזכרים על בית החולים, וקבע כי הוכח ש"כשל ביודעין" בקיום ס' 17 לחוק זכויות החולה, הקובע, כי מנהל המוסד הרפואי אחראי לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה.
"תוכנת רשומות רפואיות אינה בגדר ניסוי", נקבע, ובית החולים, שלא יכול היה שלא לדעת על ליקויי התוכנה, "העדיף לעצום את עיניו לתקלה יסודית זו היורדת לשורשן של זכויות החולה". בכך, חטא בית החולים הן בעוולת הפרת חובה חקוקה והן בעוולת הרשלנות בניהול ומסירת המידע הרפואי.
סעד אחד שמצא לנכון בית המשפט להעניק לתובעים, הינו העברת נטל ההוכחה בעניין הרשלנות בטיפול במנוח אל כתפי שיבא, שכן העדר רשומות רפואיות מספקות הקשה על התובעים בהוכחת התביעה. עם זאת, גם לאחר שהעביר את נטל ההוכחה על כתפי שיבא, מצא בית המשפט כי הטיפול שניתן למנוח לא חרג ממתחם הסבירות, וכי בית החולים עמד בנטל והצליח להוכיח שאין קשר סיבתי בין התנהלותו לבין מות המנוח.
לצד זאת, נמצא, כי שיבא בכל זאת התרשל בעת עברת המנוח לבילינסון בעקבות ההחמרה במצבו, וזאת כיוון שהמנוח הועבר ברכב מוסב במקום בניידת טיפול נמרץ, תוך הנשמה במכשיר ידני, ולווה ע"י רופאה שזהותה והכשרתה לא נודעו. לפי ההנחה, התרשלות זו הרעה את מצב המנוח והסבה לו כאב וסבל מיותרים, ובגין זאת הטיל בית המשפט על שיבא פיצויים בגובה 50 אלף ש"ח.
סעד נוסף שהעניק בית המשפט לתובעים הינו פיצויים בגין הפרת האוטונומיה שלהם, המתבטאת בפגיעה ביכולתם וביכולת המנוח לשקול את צעדיהם כראוי במהלך הטיפול ולאחריו, בשל העדר זמינות למידע רפואי. נקבע כי אומנם לא הוכח קשר סיבתי בין רשלנות שיבא בניהול ומסירת המידע הרפואי לבין מות המטופל או לבין נזק רפואי שנגרם לו, אך עדיין יש לפצות את התובעים בגין עצם הפגיעה באוטונומיה. עם זאת, לצורך קביעת סכום הפיצויים, הובאה בחשבון העובדה שלא הוכח נזק נוסף מלבד פגיעה באוטונומיה, ועל כן סכום זה הועמד על מאה אלף ש"ח.
לצד זאת, הביע בית המשפט את עמדתו כי "נוכח המחדל השגרתי הקיצוני והמוסדי בניהול הרשומה הרפואית שנעשה יודעין", היה מקום לשקול הטלת פיצויים עונשיים על בית החולים, וכי בחר להימנע מכך רק משום שפיצויים כאלה לא נתבעו ע"י התובעים.
כמו כן, חייב בית המשפט את שיבא לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחה מוגדלים, שכן התובעים נאלצו לנהל את עניינם בהסתמך על בסיס נתונים חסר ושגוי, לאור חוסר הזמינות של רשומות רפואיות מהימנות וקריאות.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)