ניתוחים כירורגיים למתיחת הבטן, כמו גם שאיבת שומן, הינם על פי רוב ניתוחים לא מורכבים. יחד עם זאת, הם טומנים בחובם סיכונים רבים. בהיעדר התייחסות הולמת מצד הגורם המטפל לסיכוני הפרוצדורה, כמו למשל חשש מפני זיהום או פגיעה בטבור, עשוי הדבר לגרום לנזקים קשים. בכתבה, מידע רב אודות הסיכונים הכרוכים בניתוח ודוגמאות לפיצוי מהפסיקה.
מטופלים בוחרים לעבור מתיחת בטן משלל סיבות. יש כאלה שעושים זאת בעקבות הרזייה משמעותית, שיצרה אצלם עודפי עור באזור הבטן, יש נשים שבוחרות בכך אחרי שעברו לידה שהותירה את בטנן רפויה ויש מי שפשוט רוצים מראה חטוב יותר ובטן שטוחה.
אמנם מדובר בהליך שנעשה בדרך-כלל לצורך שיפור המראה האסתטי, אבל זהו ניתוח לכל דבר ועניין, שכולל הרדמה מלאה, וההתאוששות ממנו היא ארוכה. ככל ניתוח, גם מתיחת בטן עלולה להסתבך ולהביא לתוצאות רפואיות קשות, אם אינה מבוצעת כהלכה. במקרים כאלה, הנזקים למטופל עלולים להתבטא הן בצד האסתטי והן בצד הבריאותי, כפי שעולה מתביעות רשלנות רפואית לא מעטות שמוגשות בעקבות ניתוחים כאלה.
ניתוח למתיחת בטן הוא הליך מורכב, שכרוך במגע עם כלי דם רבים. אורכו של הניתוח, ללא סיבוכים, הוא כארבע שעות וההחלמה ממנו אורכת כחודש. כמו בכל ניתוח, גם במתיחת בטן, הצוות הרפואי מחויב להעניק טיפול הולם למנותח לא רק בשלב ההרדמה ובמהלך הניתוח עצמו, אלא גם בשלבים שלפני הניתוח ואחריו.
בשלב שלפני הניתוח, הצוות אמור לברר את מצבו הרפואי של המטופל לאשורו וכן לספק הסבר מלא למטופל בדבר השלכות הניתוח והסיכונים הכרוכים בו. בשלב שאחרי הניתוח, יש להעניק השגחה הרפואית מתאימה המטופל, כדי למנוע סיבוכים בעקבות הניתוח.
טיפול לא מיומן באחד משלבי ההליך הניתוח הכולל, כולל בתקופת ההתאוששות, עלול להביא לתוצאות קשות מבחינת המטופל. כך למשל, זיהום הוא אחת הסכנות הנפוצות יחסית בניתוח מתיחת בטן בגלל החתך שנוצר בבטן בעת הניתוח. סכנה נוספת היא נמק שומן שמתבטא בהיווצרות גוש שומן קשה מתחת לעור בעקבות אי-זרימת דם לתאי שומן. עוד סכנה היא פגיעה בטבור, שכן חלק מניתוחי מתיחת הבטן כרוכים בהוצאת הטבור ממקומו באופן זמני.
רשימת סיכונים אלה אינה ממצה, וישנן עוד תופעות לא רצויות שמטופלים מדווחים עליהן בעקבות מתיחת בטן, כמו צלקות בולטות. לרוב, צפוי וסביר שהניתוח יותיר צלקת בגוף המטופל, ולכן לא כל צלקת תצדיק הגשת תביעת רשלנות רפואית. עם זאת, ייתכן כי צלקת מסוג שלא היה צפוי מראש או כזו שלא הוסבר למטופל על אפשרות היווצרותה, תהווה עילה לתביעה.
כך לדוגמה, תביעה מסוימת שהגישה מטופלת בעקבות צלקות שנותרו בבטנה אחרי מתיחת בטן התקבלה חלקית (ת"א (חיפה) 1098/06). בית-המשפט דחה את טענת המטופלת שצלקת רוחבית בבטנה שנגרמה בעקבות הניתוח היא בגדר נזק שמצדיק פיצוי, אך קיבל את טענתה כי יש לפצותה בגין צלקת אחרת, אנכית, שנוצרה משיפולי בטנה ועד טבורה. בית-המשפט קבע כי הוסבר למטופלת מראש על הצלקת הרוחבית וכי מיקומה והיקפה של הצלקת היו צפויים מראש. לעומת זאת, נאמר בפסק-הדין, לא הוסבר למטופלת כי בגלל הפירסינג בטבורה, עלולה להיווצר אצלה צלקת אנכית, ועל-כן היא זכאית לפיצוי.
גילוי מידע למטופלים היא סוגיה מכרעת בתביעות רשלנות רפואית. על רופאים מוטלת החובה לספק למטופלים הסבר מקיף בדבר ההליך הרפואי שהם עומדים לעבור ובדבר ההשלכות והסכנות הכרוכות בו. הפרת חובה זו נחשבת להתרשלות בפני עצמה, ואם לא הוסבר למטופל מראש על נזק אפשרי שאכן התממש כתוצאה מהטיפול, עשויה לקום לו עילה לתביעת רשלנות רפואית.
בפסיקה אף נקבע, שכאשר מדובר בניתוחים אלקטיביים, כמו מתיחת בטן, כלומר ניתוחים שאינם דחופים ונתונים לבחירת המטופל, חלה על הרופאים חובת גילוי מוגברת. במקרים כאלה, אין לחץ זמן בשלב שלפני הניתוח וניתן לספק למטופל מידע מקיף בניחותא. אם לא מוענק למטופל מלוא המידע, נפגעת הסכמתו מדעת לניתוח ויש בכך פגיעה באוטונומיה שלו.
נושא ההסכמה מדעת בנוגע למתיחת בטן עמד במרכזה של תביעה שהגישה מטופלת נגד מנתח פלסטי (ת"א (תל-אביב-יפו) 16790/04). המטופלת טענה כי המנתח ביצע בה שאיבת שומן במקום מתיחת בטן, וכי עקב כך נותרה צלקת רוחבית גדולה ובלתי-אסתטית בבטנה. בית-המשפט קבע כי המנתח אכן הפר את סיכומו עם המטופלת כי יבצע לה מתיחת בטן ולא שאיבת שומן, ודחה את גרסת המנתח שטען כי שאיבת שומן היא סוג מתיחת בטן. נקבע כי המנתח הפר את חובת הגילוי שלו כלפי המטופלת וכי עליו לפצותה על הנזק שנגרם לה. למטופלת נפסקו פיצויים בסך 220 אלף שקלים, שכללו גם פיצוי על כאב וסבל ועל נזקי ממון וגם פיצוי על פגיעה באוטונומיה.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)