בתי המשפט בישראל הביעו לא אחת עמדה לגבי האחריות הכבדה הרובצת על כתפיהם של רופאי משפחה, על אף העובדה שאינם הרופאים המקצועיים. "האבחנה היא יסוד הרפואה", נקבע בפסיקה, והיא מוטלת פעמים רבות על רופאים אלה. דווקא בשל סיבה זו, ציינו לא אחת כי ביסוד האבחנה הנכונה גלומה אחריות כבדה. גלו באילו מקרים הטילו בתי המשפט אחריות על רופאים אלה.
בין אם זה מפתיע אתכם ובין אם לא, חלק ניכר מהתביעות הנוגעות לרשלנות רפואית מוגשות כנגד רופאי משפחה. הסיבה לכך היא שבמקרים רבים החולה/המטופל מגיע בשלב ראשון לרופא המשפחה בקופת חולים ורק לאחר מכן מופנה להמשך טיפול. רופאי משפחה צריכים לדעת כיצד לאפיין את התסמינים שמוצגים על ידי המטופל ולבצע אבחנה רפואית מדויקת ככל האפשר לאחר הפניית המטופל לכל המומחים הרלבנטיים. רשלנות באבחון מחלה על ידי רופא משפחה עלולה (מן הסתם) לגרום לנזק ואף לנזק חמור.
תביעות בגין רשלנות רפואית מצד רופא משפחה יכולות להיות מוגשות מחמת המקרים הבאים (לא רשימה סגורה):
פעמים רבות כאשר מוגשת תביעה בגין רשלנות רפואית נגד רופא משפחה עולה השאלה בדבר "גבולות האבחון הסביר". כלומר, האם הרופא היה יכול לאבחן את מחלתו של המטופל לאור תלונותיו ותסמיניו או שמא ייחוס רשלנות למעשיו הוא כ"חוכמה שבדיעבד".
מצד אחד, בתי המשפט מטילים אחריות כבדת משקל על רופאי משפחה בבואם לאבחן (או לא לאבחן) מחלה. הלכה פסוקה היא שרופא משפחה איננו רשאי להסתפק בתלונות ובתסמינים שמוצגים בפניו אלא עליו להיות אקטיבי וליזום בירורים משלימים. קרי, לחקור ולשאול את המטופל שאלות נוספות שיעזרו לו להתחקות אחר מקור מצוקתו הרפואית.
מצד שני, רופא משפחה הוא רופא כללי שהתמחותו איננה בענפי רפואה ספציפיים. התנהלותו בפועל נבחנת בהתאם למבחן הרופא הסביר שהוגדר לאורך השנים בפסקי דין. היות שרופא המשפחה הוא הראשון בשרשרת המטפלים הוא נדרש לעמוד ברף מומחיות שונה מהסטנדרט המצופה מרופא במרפאת מומחים או בבית חולים. מנגד, חובת הזהירות שמוטלת על רופא המשפחה מכירה במגבלותיה של הרופאה הציבורית בישראל ומבקשת להימנע ממצב של רפואה מתגוננת (והפניית חולה לבדיקות מקיפות גם במקרה של "שמץ של מחלה").
יפים לכך דבריו של כב' השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים, "דווקא משום שרופא המשפחה, או רופא כללי, אינו הרופא המקצועי, מטיל הדבר עליו אחריות כבדה. עליו להיות בעל כושר אבחנה וניסיון, כדי לבור את המוץ מן התבן. האבחנה היא יסוד הרפואה, ואבחנה נכונה היא סוד המקצוע. גילוי מוקדם, ולמצער גילוי בזמן, יציל חיים" (ת"א 6359/04).
את העילה לרשלנות רפואית יש להוכיח על פי שלושת היסודות המוכרים של עוולת הרשלנות – קיומה של אחריות (התרשלות), קיומו של נזק וקשר סיבתי ביניהם. על פי רוב, הדיון המשפטי יעסוק בתלונות שהוצגו בפני רופא המשפחה ובסיבות שהביאו לכך שמחלתו של המטופל לא התגלתה.
האם הרופא פעל כרופא סביר? האם הוא שאל את כל השאלות הנכונות? האם הוא בירר את כל הסוגיות? וכדומה. לעיתים, כשהתביעה מוגשת כנגד רופא משפחה שלא ביצע מעקב כראוי או לא פענח בדיקות כנדרש, טענות התובעים יהיו בהתאם. סוגיה נוספת היא הקשר הסיבתי בין התנהלות הרופא לבין הנזק שנגרם. יש להוכיח שהנזק שנגרם למטופל היה נמנע או מופחת במידה שרופא המשפחה היה מאבחן כראוי את המצב לאשורו.
ת"א 37740-08 – פיצויים בסך כ-650,000 שקלים בגין אבחון מאוחר של סרטן על ידי רופאת משפחה שייחסה תלונות המטופלת לטחורים. בפסק הדין הודגש כי רשלנות הרופאה באה לידי ביטוי ביתר שאת נוכח העובדה שהמטופלת שבה וחזרה אליה עם אותן תלונות והחמרה כמה פעמים.
ת.א 959/00 – רשלנות רופאת משפחה באבחון אנדוקרדיטיס (דלקת פנים הלב) ואי הפנייה לבית חולים. בית המשפט קבע כי נמצא קשר סיבתי בין רשלנות רופאת המשפחה במקרה הנ"ל לבין העובדה שהמטופלת לקתה בשבץ מוחי ונגרמו לה נזקים רפואיים לצמיתות. קופת החולים חויבה בתשלום 30% מסך הפיצויים שנקבעו על כ-650,000 שקלים.
ת.א (ב"ש) 7219/99 – אדם שעבר ניתוח לב בילדותו הגיע בגיל 30 לקופת חולים כשהוא סובל מדלקת בלב. רופאת המשפחה לא קישרה בין מצבו הבריאותי של המטופל לבין ההיסטוריה הרפואית שלו, ורשמה לו טיפול אנטיביוטי נגד שיעול. בסופו של היום, רק לאחר שהמטופל הגיע למרכז הרפואי וולפסון אובחנה מחלתו. בפסק הדין נפסקו לתובע פיצויים בסך כ-1.1 מיליון שקלים.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)