חרף התלות הרבה שפתחה הרפואה המודרנית בבדיקות הדמיה, במציאות הרפואה בישראל, מחדלים רבים מתרחשים בשל אי הפניה לביצוע בדיקה, פענוח שגוי של בדיקה, או אף הסתמכות "עיוורת" על הבדיקה ללא מתן משקל לבדיקה הגופנית. על מקרים אלה בפסיקת בתי המשפט, הכתבה הבאה.
CT, MRI, אולטרסאונד, דופלקס, ממוגרפיה, קולונוסקופיה ווירטואלית והרשימה ממשיכה. בדיקות הדמיה הן חלק בלתי נפרד מתהליך הבירור הרפואי והן משמשות למגוון תחומים. למעלה ממיליון בדיקות כאלה מבוצעות באופן שוטף בכל שנה בקופות החולים ובמרכזים הרפואיים (לפי נתוני משרד הבריאות). אין ספק שתחום הרדיולוגיה (ההדמיה) התפתח במידה ניכרת. בדיקות הדמיה משמשות באופן תדיר רופאים כמו כירורגים, גניקולוגים, קרדיולוגיים, אונקולוגיים, נוירוכירורגים, אורתופדים ועוד.
ככל שהטכנולוגיה בתחום מתקדמת, כך החשיבות של הבדיקות הרדיולוגיות עולה בהתאמה. ניתן ללמוד על כך מדבריו של פרופ' משה גרייף, יו"ר איגוד הרדיולוגים הישראלי (כתבתה של דנית ניצן – "הדימוי משתפר", מגזין "זמן הרפואה", אפריל-מאי 2009):
"יותר ויותר רופאים מסתמכים באופן עיוור כמעט על הבדיקות הרדיולוגיות ובלי לקבל אישור או תיעוד בדימות של מצב רפואי מסוים הם אינם מבצעים פעולה רפואית. אפילו אבחנה של דלקת התוספתן – אשר הייתה ידועה כמעוז המיומנות של הבדיקה הגופנית של הכירורג – מאושררת ומתועדת היום באולטרסאונד ו/או CT, כתנאי לניתוח".
למרות היכולת לנטר ולאבחן סוגיות רפואיות, יש לא מעט מקרים בהם בדיקת הדמיה לא מבוצעת כראוי או לא מפוענחת כנדרש. במחקר שפורסם בשנת 2014 במגזין "שישבת" של עיתון ישראל היום דווח על כך שכ-10%-30% מפענוחי ההדמיה הם שגויים. רשלנות רפואית בבדיקות הדמיה יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים, למשל (לא רשימה סגורה):
היות שבדיקות הדמיה יכולות לאתר תסמינים קריטיים, החל מסרטן ומומים פנימיים ועד לשורה ארוכה של מחלות נוספות שאינן נגלות לעין בלתי מזוינת, רשלנות רפואית בבדיקות רדיולוגיות עלולה לגרום לנזקים לא פשוטים. במקרים חמורים אף להביא למות המטופל. למשל, איחור באבחנת גידול ממאיר, זיהום חריף, שטף דם מוחי, בעיה קרדיולוגית ועוד. איחור באבחנה מוביל לאיחור בטיפול ובמחלות מסוימות מדובר על הפחתת (עד כדי אובדן) סיכויי החלמה.
הוכחת תביעה הנובעת ממחדלים בבדיקת הדמיה מתבססת על תוצאות הבדיקה והפענוח האפשרי שהיה צריך להתקבל בזמן אמת. מומחים רפואיים משני הצדדים מנתחים את תוצאות בדיקת ההדמיה ובית המשפט נדרש להכריע האם היה ניתן לאבחן את המחלה כנטען בכתב התביעה, אם לאו.
לאחר מכן, וככל שנמצא שהפענוח של בדיקת ההדמיה היה רשלני, בית המשפט בודק האם אבחון במועד היה משנה את התוצאה הסופית ובאיזו מידה. זוהי למעשה שאלת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם בפועל.
במקרים מסוימים, פסקי דין שעוסקים ברשלנות רפואית בבדיקת הדמיה מסתיימים בפיצויים "יחסיים". היינו, פיצויים אשר נקבעים לפי שיעור ההחמרה כתוצאה מהרשלנות בביצוע הבדיקה. פיצויים יחסיים יוצאים מנקודת הנחה שהחולה כבר סבל מהמחלה במועד הבדיקה המדוברת ולא בטוח שסיכויי החלמתו היו עומדים על 100% (גם אם האבחון היה מתבצע כראוי). כך או כך, ככל שיש חשש מפני רשלנות רפואית בבדיקות הדמיה יש להתייעץ בהקדם עם עורכי דין ורופאים העוסקים בתחום.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)