מהי הסכמה מדעת ? האם ביטוי משפטי חסר בסיס או שמא מהלך חשוב מאוד בשמירה על זכויות מטופלים ? מחד, אין חולק שמדובר ביישום חשוב שמקורו בחוק זכויות החולה. מאידך, החשיבות באה לידי ביטוי ביישום החוק בפסיקה, שם ניתן לראות דעות שונות של שופטים. השיקול הדעת השיפוטי בא לידי ביטוי בעיקר בגבולות הפיצוי, שנע לרוב בין כמה עשרות אלפי שקלים לבין 250 אלף שקלים. מעניין לעקוב ולצפות על התפתחות סוגיית ההסכמה מדעת בדין הישראלי.
המונח הסכמה מדעת הנו מונח שכיח בתיקי רשלנות רפואית. יחד עם זאת, לא תמיד יישום מונח זה נעשה כהלכה, אם על ידי עורכי דין ואם אף על ידי שופטים.
בקצרה, ניתן לומר כי הביטוי הסכמה מדעת, מקורו ביישומו של חוק זכויות החולה המחייב לקבל הסכמה של מטופל בטרם ביצועו של הליך רפואי, וזאת על מנת שיובאו בפני המטופל מלוא הסיכונים על מנת שיוכל לשקול ב"דעת" מלאה, האם הוא מוכן לבצע את הטיפול.
בהלכת דעקה הידועה, למעשה העניק בית המשפט העליון עוצמה לביטוי הסכמה מדעת, ולמעשה הפך את עצם היעדר ההסכמה לראש נזק של פגיעה באוטונומיית המטופל. כלומר, בית המשפט העליון למעשה קבע כי עצם אי מסירת המידע למטופל יכול להוות בסיס לפיצוי.
הלכת דעקה פורסמה בשנת 2006, ומאז יושמה במקרים רבים. בשנת 2011 יצא מפתח בית המשפט העליון פסק דין נוסף – הידוע בשם הלכת מרגלית קדוש, בו פרט בית המשפט העליון בצורה רחבה ביותר, את מלוא האפשרויות המשפטיות לדון בעילות הקשורות בהיעדר הסכמה מדעת ובפגיעה באוטונומיה.
בית המשפט העליון ביקש בהלכת קדוש לנסות ולחלץ כללים לבחינת היקף חובת הגילוי לשם קבלת הסכמה מדעת לפי החוק. מעבר לרשימת כללים אלו, הגדיל בית המשפט העליון ופירט למעשה את כל האפשרויות בהן יכולות להתעורר שאלות של עילת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה.
בית המשפט העליון פרט 4 מקרים תוך הסבר כיצד יש לחשב פיצוי בכל אחד מהם.
מקרה זה מכוון לכל אותן נסיבות בהן הוכיח בעל דין כי לא קיבל הסבר כפי הנדרש. למעשה עצם אי קבלת ההסבר מקנה לבעל הדין, הוא המטופל, עילת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה. לדוג', אדם נכנס לניתוח, כאשר עובר לניתוח לא ניתן לו כל הסבר בדבר סיכוני הניתוח המשמעותיים.
במקרה זה אותו אדם יכול למעשה להגיש תביעה בגין פגיעה באוטונומיה בלבד. הכוונה במקרה זה היא לתביעות בגין עצם היעדר מסירת המידע, כאשר התובע כלל אינו טוען שהיה מתנהל אחרת לו היה מקבל את המידע.
למעשה, אותו אדם שלא קיבל את המידע לפני הניתוח, גם אם היה מבצע את הניתוח בכל מקרה (לו היה מקבל את המידע), יכול לתבוע על עצם אי מסירת המידע בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.
במקרה כזה, מפרט בית המשפט העליון, יוכל התובע לקבל פיצוי לא ממוני בלבד, בגין אותה פגיעה באוטונומיה. אך מה קורה במידה והמטופל מוכיח כי לו היה מקבל מידע לא היה מבצע את הניתוח ? כאן רלבנטי המקרה השני.
במקרה זה, למעשה מוכיח המטופל, כי לו היה מקבל מידע כנדרש לא היה מבצע את הניתוח. על כן, קובע בית המשפט העליון, כי במצב זה יוכל המטופל לתבוע בגין כל הנזקים שנגרמו לו בניתוח גם אם מקורם של הנזקים אינו ברשלנות של הרופאים.
במילים פשוטות יותר, גם אם נגרם למטופל נזק אך לא ברשלנות הרופאים, הוא רשאי לתבוע בגין מלוא נזקיו שכן לו היו מביאים בפניו את מלוא הסיכונים, לא היה מסכים לבצע את הניתוח. במקרה זה, יכולה להיות זהות בראש הנזק הלא ממוני בין הכאב וסבל לבין הפגיעה באוטונומיה, שכן אותו כאב וסבל נגרם מנזק שמקורו באי מסירת ההסבר ולא מרשלנות הצוות הרפואי. משכך, הפיצוי הלא ממוני יכול להיות אחד למעשה, כאשר בית המשפט מבהיר כי ייתכנו מקרים בהם ייפסק גם נזק לא ממוני בגין כאב וסבל וגם בגין עצם הפגיעה באוטונומיה.
במקרה שכזה נגרמו למטופל גם נזקים בשל הרשלנות בטיפול הרפואי, וגם נגרמה לו פגיעה באוטונומיה בשל היעדר קבלת הסבר – אך ללא קשר לסיבתי לעצם הרשלנות באי מתן ההסבר.
הווה אומר, נגרמה רשלנות רפואית בטיפול, ואף לא ניתן למטופל הסבר נדרש, אך ככל הנראה גם אם היה ניתן הסבר כאמור, היה המטופל מסכים לביצוע הניתוח.
במקרה כזה, המטופל יהא זכאי לתבוע פיצוי מלא אודות נזקיו כתוצאה מהרשלנות הרפואית וכן יהיה זכאי לפיצוי לא ממוני בגין הפגיעה באוטונומיה.
מקרה זה מכוון למצבים בהם גם נגרמה רשלנות רפואית שהביאה לנזקים למטופל, אך גם נגרמה פגיעה באוטונומיה באופן בו המטופל הוכיח כי לו היה מקבל את המידע, לא היה מבצע את הניתוח.
כאן למעשה, זכאי התובע למלוא הנזקים כאשר שוב ייבחנו ראשי הנזק, שכן ייתכן וחלקם "יתמזגו" בהתאם לנסיבות כל מקרה.
לסיכום,
אין ספק כי נושא ההסכמה מדעת והתיקים המשפטיים המתנהלים בעניינו, מעניין ומרתק. חשוב שכל אדם ידע את זכויותיו, לפיהן, באשר לא מקבל את מלוא המידע אודות טיפול בר סיכון, יכול הדבר להקים לו עילות תביעה לפיצוי. מאידך, כמו בכל תחום משפטי, יש לנקוט באיזון ראוי, שכן אין הסבר נדרש לפני בדיקת דם כמו הסבר לפני ניתוח. קל וחומר, באשר סכומי הפיצוי הנפסקים בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה בלבד, נעים לרוב בין 100,000 ₪ לבין 250,000 ₪.
נמשיך לעקוב ונעדכן כמובן בגין כל התפתחות בנושא זה.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)