הפניקס סירבה לשלם למבוטח בביטוח מקיף את תגמולי הביטוח, בטענה כי במועד התאונה היה נהג הרכב ללא רישיון נהיגה, דבר המוחרג בפוליסה. בית משפט השלום בירושלים קיבל תביעת המבוטח וקבע כי בעת התרחשותו מקרה הביטוח, לא היה מודע נהג הרכב על שלילת רישיונו במשרד הרישוי, וכי הדבר נודע לו לראשונה על ידי חברת הביטוח.
רכבו של ניסן היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס בשנת 2011. במסגרת הביטוח חברת הביטוח התחייבה לפצות אותו בין היתר עקב נזקים לרכוש שיגרמו לרכב במצב של התקיימות מקרה ביטוחי. בחודש אפריל שנת 2011 דיווח המכון הרפואי לבטיחות בדרכים למשרד הרישוי כי רופא מוסמך המליץ על התלייתו של רישיון הנהיגה של התובע בשל סיבות רפואיות. ניסן הוזמן בחודשים מאי ויוני אל משרד התחבורה לצורך העלת טענות בענין ההתלייה בפני הועדה, אך לא התייצב בשני המועדים. במכתב הזימון הראשון צויין בפניו כי אם לא יתייצב, משרד הרישוי רשאי להתלות את רישיונו עד להתייצבותו במועד שיקבע. יום למחרת זימונו השני, אליו לא התייצב, נשלח אליו מכתב המודיע לו על התליית רישיונו לנוכח אי התייצבותו. הזימונים אשר נשלחו לניסן חזרו אל השולח תוך שצוין עליהם כי "לא נדרשו" על ידי הנמען.
בספטמבר שנת 2011 היה רכבו של ניסן מעורב בתאונה ונגרמו לו נזקים. בהתאם להנחיית סוכן הביטוח, הרכב נבדק ע"י שמאי מטעמה של חברת הביטוח הפניקס, ועל בסיס חוות דעתו התבצעו תיקונים ברכב. בסיומם של התיקונים הודיעה הפניקס לניסן כי היא מסרבת להכיר בכיסוי ביטוחי, עקב היעדר רישיון נהיגה במועד התרחשות התאונה.
"לא ידעתי על התליית הרישיון, ואף הייתי כשיר לנהיגה", הבהיר ניסן לנציגי הפניקס.
אולם, ניסיונותיו לשכנע את מנהלי התביעות של הפניקס, לא צלחו והוא נאלץ להגיש תביעה נגד הפניקס לבית המשפט, בדרישה לחייבה בתשלום תגמולי הביטוח להם היא התחייבה בפוליסה.
בהליך המשפטי, התעקשה הפניקס להיעדר כיסוי ביטוחי וטענה כי בזמנים הרלבנטים למועד התרחשותה של התאונה, היה המבוטח חסר רישיון נהיגה בתוקף. לטענתה, בדיקה שערכה במשרד הרישוי העלתה כי רישיונו נשלל כבר בחודש יוני 2011, ובהתאם לתנאיה של הפוליסה, על מנת לזכות בכיסוי ביטוחי, רישיון נהיגה בר תוקף בישראל חייב להיות בהחזקתו של נהג הרכב.
הפניקס הגדילה וטענה כי ניסן הגביר את הסיכון להתרחשותו של המקרה הביטוחי, קרי התאונה, בשל העובדה כי בחר לנהוג במצב בריאותי קשה.
"לא הייתי מודע להתליית הרישיון במשרד הרישוי", חזר ואמר ניסן בהליך המשפטי, והסביר כי הדבר נודע לו לראשונה בדחיית התביעה על ידי הפניקס.
ביהמ"ש קיבל את התביעה. בראש ובראשונה קבע ביהמ"ש כי את תנאי הפוליסה בעניין אי נתינת כיסוי ביטוחי במקרים בהם נהיגה מתבצעת ללא רישיון, יש לפרש לפי הנורמה אשר קבועה בפקודת התעבורה, לאורה, נהיגה תוך פסילה תיחשב ככזו, אך ורק אם למבוטח היתה ידיעה שהינה פוזיטיבית אודות הפסילה, ופסילתו של רישיון נהיגה איננה בתוקף כלפי הנהג כל אימת שלא קיבל הודעה עליה.
לאחר שמיעת הראיות בתיק, קיבל בית המשפט את גרסתו של ניסן לפיה לא היה מודע להתליית רישיונו, וכי לא קיבל את הזימונים אשר נשלחו אל ביתו על ידי משרד הרישוי. גרסתו הינה אמינה, משום שהיא נתמכת בעובדה כי חלק מהמכתבים חזרו תוך ציון כי "לא נדרשו".
אמנם, נכונה טענת הפניקס בנוגע לחזקה בדבר דברי דואר אשר "לא נדרשו" (חזקה כי נמסרו כדין), אך חזקה זו ככל חזקה אשר בדין, ניתנת לסתירה, וכך נעשה. אין זה סביר כי כ"כ הרבה מכתבים אשר נשלחים לכתובת נכונה לא מגיעים ליעדם, אך לאור חזרתם של המכתבים ניכר כי אכן היתה תקלה במשלוחי הדואר בזמנים הרלבנטים.
עוד הוסיף וקבע בית המשפט כי הפניקס לא הניחה תשתית ראייתית לטענתה כי המבוטח לא היה כשיר לנהוג מבחינה רפואית, ובכך הגביר את הסיכוי להתרחשותה של התאונה. הוכחת עניין זה, ככל עניין רפואי, מחייב הגשת חוות דעת רפואית, ולכן אין מקום לקבוע כי מצבו הרפואי הגביר את הסיכון להתרחשותו של המקרה הביטוחי.
לאור העובדה כי בקרות המקרה הביטוחי היה ניסן בעל רשיון נהיגה בתוקף, קבע בית המשפט כי הוא זכאי לקבל את תגמולי הביטוח כמתחייב, והורה להפניקס על תשלומם.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)