בפסק דין תקדימי שניתן על ידי בית המשפט העליון נמנע ניסיון של חברות הביטוח להתנער מתשלום תגמולי ביטוח למבוטחי רכב שרכבם ניזוק על ידי נהג שאינו עונה לתנאי מגבלת גיל הנהיגה בפוליסה. בית המשפט העליון קבע, כי חרף קיומו של התנאי, זכאי מבוטח לתגמולי הביטוח, על רקע החמרת סיכון ותכלית חוק חוזה הביטוח, למעט במקרים העולים כדי כוונת מרמה.
בניגוד לבית משפט השלום והמחוזי אשר פסקו כי במקרים אלו הכיסוי הביטוחי נשלל לחלוטין, ועל אף עמדת היועץ המשפטי, קבע בית המשפט העליון בפסק דין מהפכני כי נהג שלא עמד במגבלת הגיל המצוינת בפוליסת הביטוח שברשותו, זכאי לקבל תגמולי ביטוח מופחתים, ובלבד שלא הייתה לו כוונת מרמה.
בית המשפט העליון דן במקרה בו המבוטח, שרון שמביקו רכש מחברת הביטוח פוליסת ביטוח מקיף המיועדת לנהגים מגיל שלושים ומעלה. באחד מן הימים יצאו שמביקו ואחד מעובדיו, אבי פיקאלי לנסיעה. פיקאלי נהג ברכב וזאת למרות שהוא בשנות העשרים לחייו, בניגוד לכיסוי בפוליסה. רצה הגורל ונסיעה זו הסתיימה בתאונה שהשביתה את הרכב לחלוטין. בתביעת הביטוח שנדונה בבית משפט השלום נפסק כי המבוטח אשר היה מודע למגבלת הגיל אינו זכאי לכיסוי ביטוחי. כך גם פסק בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש אליו.
יצוין כבר עתה כי ביום 7.7.21 הפך בית המשפט העליון את ההלכה שנקבעה בפסק הדין הנ"ל. נכון להיום, ההלכה הינה כי נהג שנקלע לתאונה ולא עמד במגבלת הגיל הקבועה בפוליסה לא יהיה זכאי לפיצוי בגין הנזק הרכושי. לפרטים נוספים בנוגע להלכה החדשה ראו: שינוי הלכה: אי עמידה במגבלת גיל בפוליסת רכב שוללת כיסוי ביטוחי.
היועץ המשפטי לממשלה אשר הביע את עמדתו בדיון בבית המשפט העליון סבר גם הוא כי המבוטח רכש פוליסת ביטוח עבור סיכון מוגדר, ומשעשה כך אין הוא יכול להיפרע מחברת הביטוח בגין נזק שלא מכוסה בפוליסה. לדעתו במקרה זה חברת הביטוח פטורה כליל מתשלום תגמולי ביטוח למבוטח.
היועץ המשפטי לממשלה אף הזהיר כי קבלת הערעור עלולה להוביל להשלכות רוחב שליליות דוגמת סיכון מוסרי – מבוטחים עשויים לבחור בפוליסה מוזלת ולטעון בדיעבד כי הפוליסה מכסה סיכונים נוספים. מגמה זו עלולה לפרוץ את גבולות הכיסוי הביטוחי ולהרחיב את הכיסויים שסיכמו עליהם הצדדים.
כמו כן טען היועץ המשפטי לממשלה כי מתן תגמולי ביטוח במקרים שכאלה עלול להוביל להתייקרות של תעריפי הביטוח ובכך לפגוע בציבור הצרכנים. התמחור הדיפרנציאלי המתאים את המוצר הביטוחי לצרכיו של מבוטח ספציפי ומאפשר הוזלה של הפרמיה – עלול להיפגע אם תוטל על חברות הביטוח חבות בגין סיכונים שלא נכללו בפוליסת הביטוח.
דעת הרוב של השופטים ברק-ארז וגרוסקופף אשר הפכה את הכרעת בית משפט השלום והמחוזי, התייחסה לחששותיהם של היועמ"ש ושל דעת המיעוט באשר להתייקרות מחירי הפרמיות והתנהלות הצרכנים, וקבעה כי מדובר בהערכות שאינן מבוססות. ברק-ארז אף ציינה כי יש לקחת בחשבון את התחרות בשוק הביטוח אשר תשחק לטובת הצרכנים.
השופטים ברק-ארז וגרוסקופף פסקו בדעת רוב כי אי עמידה במגבלת הגיל שבפוליסת הביטוח מהווה "החמרת סיכון" המזכה את המבוטח בתגמולים מופחתים. המונח "החמרת סיכון" המופיע בסעיף 17 לחוק חוזה הביטוח עוסק בסיכון שהוחמר ומחייב את המבוטח להודיע עליו לחברת הביטוח מיד. במקרה של החמרת סיכון עדיין עומדת למבוטח הזכות לקבל את תגמולי הביטוח, אף אם מדובר בתגמולים מופחתים.
לדעת הרוב יש לפרש את המונח "החמרת סיכון" בצורה רחבה, שכן חוק חוזה הביטוח הנו פרו-צרכני ומטרתו לחזק את מעמדו של המבוטח אל מול כוחם העודף של חברות הביטוח. כמו כן, אין לשכוח כי הביטוח נועד להגן על המבוטח הרשלן שמזלו בגד בו עקב היסח דעת או חוסר תשומת לב.
זכות זו לתגמולי ביטוח מופחתים תישלל אם מבטח סביר לא היה מבטח את המבוטח במקרה של החמרת סיכון שכזו, אפילו כנגד ייקור בפרמיה או אם המבטח נמנע מלהודיע לחברת הביטוח על החמרת הסיכון בכוונת מרמה.
התיק בעניינו של שמביקו הוחזר לבית משפט השלום כדי שזה יברר האם הייתה לשמביקו כוונת מרמה.
השופטת ברק ארז סברה כי חריגה מתנאי הפוליסה באופן מודע ומתמשך מהווה מרמה, להבדיל למשל ממקרה שבו נהג צעיר מחליף באופן חד פעמי הורה שלא מרגיש טוב במהלך נסיעה.
השופט גרוסקופף לעומתה גרס כי פירוש זה הינו מרחיק לכת ואף יוביל לריבוי התדיינויות משפטיות. לדעתו יש לפרש את כוונת המרמה באופן מצומצם יותר כך שתיוחס למבוטח כוונת מרמה רק במקרים בהם הוא הסתיר מידע מחברת הביטוח מתוך כוונה להטעותה ולקבל ממנה תגמולים שלא היה מקבל בלעדי ההסתרה. למשל במקרה בו לאחר תאונה, המבוטח נמנע מלעדכן את חברת הביטוח על כך שהנהג לא עמד במגבלת הגיל מתוך כוונה להוציא מחברת הביטוח דמי ביטוח מלאים – יש כוונת מרמה השוללת את קבלת דמי הביטוח.
השופט עמית בדעת מיעוט סבר כי אי עמידה במגבלות הגיל שבפוליסה שוללת לחלוטין את הכיסוי הביטוחי, מכיוון ש שהדבר מהווה לדעתו "סיכון חדש" שהפוליסה אינה מכסה, ולא "החמרת סיכון".
השופט עמית הדגיש כי חוזה הביטוח הוא קודם כול חוזה, ובעוד מגמתו הכללית של החוק היא לחזק את המבוטח, אל לנו לשכוח את תמונת הראי – יש גם להגן על המבטחת מפני תשלום בגין כיסוי שלא בוטח, בצורה החותרת תחת היסוד ההסכמי שבבסיסו של חוזה הביטוח. קביעה כי המבוטח זכאי לתשלומים מופחתים גם אם לא עמד במגבלת הגיל אינה מתיישבת עם הוראות החוק בנושא השינויים בסיכון, ותחייב את חברות הביטוח לשלם תגמולים בגין תרחישים וסיכונים שלא שוקללו על ידן בזמן שקבעו את גובה הפרמיה.
בדומה ליועץ המשפטי לממשלה, השופט עמית הזהיר גם הוא מפני התייקרות של תעריפי הביטוח ומפני צמצום של מגמת הדיפרנציאציה אשר מאפשרת התאמה של כיסוי ביטוחי לצרכיו של הצרכן ומוזילה עבורו את הפרמיה.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
העניין נידון שוב במסגרת "דיון נוסף" שבו קבעו שופטי הרוב הלכה הפוכה ופסקו כדעת השופט עמית לכן פסק הדין הזה כבר לא רלוונטי.
אכן. היה דיון נוסף במסגרת תיק זה. נשתדל להביא סיכום של פסק הדין בעליון, בימים הקרובים. תודה על תשומת הלב.