לבתי המשפט בישראל מוגשות כמעט בכל יום תביעות אשר מקורן בטיפול רשלני בשיניים. לרוב, מדובר בטיפולים רפואיים קטנים ולא מסוכנים. אולם, טיפול לא נכון מצד רופא השיניים המטפל, עשוי להותיר נזקים קשים, או אף בלתי בלתי הפיכים. רק לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין אשר במסגרתם נפסק לתובעים פיצוי במאות אלפי שקלים. דבר המלמד על הסיכונים האדירים הטמונים בטיפולים אלה. זו הסיבה אשר הובילה אותנו לפרסם את הכתבה הבאה.
עצם המחשבה על ביקור אצל רופא השיניים מרתיעה רבים מאיתנו, אבל זו, יש להודות, צרה קטנה יחסית. טיפול שיניים רשלני, לעומת זאת, עלול להפוך לצרה אמיתית ואף לסכן חיי מטופלים.
בשנים האחרונות, מוגשות לבתי-המשפט עוד ועוד תביעות רשלנות רפואית נגד רופאי שיניים. בתי-המשפט מכירים ברבים מהמקרים המובאים בפניהם כמקרים המזכים בפיצוי – בין אם מדובר בטיפולי שיניים לצרכים בריאותיים ובין אם מדובר בטיפולי שיניים אסתטיים. במקרים מסוימים פוסקים בתי-המשפט למטופלים פיצויים גבוהים מאוד על אף שמדובר בנזקי שיניים.
כך למשל, בפסק-דין שניתן לאחרונה, פסק בית-המשפט פיצויים בסך 1.9 מיליון ש"ח למטופלת שטענה כי היא סובלת מליקויים בשיניה ומקשיי לעיסה בעקבות יישור שיניים שעברה אצל רופאת שיניים באחת מקופות החולים. השופט שדן בתביעה קבע כי הרופאה התרשלה בכך שלא אבחנה דלקת חניכיים חריפה שהתפתחה אצל המטופלת. השילוב בין דלקת החניכיים לבין יישור השיניים שעברה המטופלת, קבע השופט, גרם לנזקים כבדים בשיניה, שמצריכים טיפולי שיקום מתמשכים.
במקרה אחר, נפסקו פיצויים בסך 150 אלף ש"ח למטופלת שטענה בתביעתה, כי היא סובלת מנפיחות וחוסר-תחושה באחת מלחייה וכי נוצרה א-סימטריה בפניה בעקבות טיפול שורש לקוי שעברה. בית-המשפט קיבל את התביעה וקבע כי רופא השיניים שטיפל בתובעת לא היה מיומן מספיק, וכי היה עליו להכיר במגבלותיו המקצועיות ולהפנות את המטופלת למומחה מתאים.
רפואת שיניים היא תחום מורכב ורגיש לא פחות מכל תחום רפואי אחר, והיא כוללת תתי-התמחויות רבות, כגון: אורתודנטיה, שתלים וכירורגיית פה ולסת. גם סתימה פשוטה עלולה להסתבך בגלל טיפול לא נכון, וכך, כמובן, גם פעולות נפוצות אחרות שמתבצעות במסגרת טיפולי שיניים, כמו הרדמה וניתוחים.
עם זאת, טיפולים רפואיים כרוכים מטבעם בסיכונים מסוימים, גם כאשר הם מבוצעים כהלכה. על כן, לא בכל מקרה שבו המטופל אינו שבע רצון מטיפול שיניים שהוענק לו, יש בסיס להגשת תביעה.
כמו בכל תביעת רשלנות רפואית, גם בתחום טיפולי השיניים, יש להוכיח שהתקיימו במקרה המוצג בתביעה היסודות הבסיסיים של עוולת הרשלנות, לפי הגדרתה בדיני הנזיקין.
ראשית, יש להוכיח שהרופא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל. כלומר, יש להראות שבמסגרת הטיפול הרופא לא פעל כפי שרופא סביר ומקצועי היה פועל. שנית, יש להוכיח שלמטופל נגרם נזק פיזי או נפשי כלשהו. הנזק, לצורך העניין, יכול להיות גם אסתטי, ואין חובה להוכיח נזק בריאותי דווקא. שלישית, יש להוכיח שיש קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל לבין הפרת חובת הזהירות מצד הרופא. כלומר, יש להראות שהתרשלות הרופא היא זו שגרמה לנזק.
מצד אחד, אם כך, לא כל טיפול שיניים שהסתיים בעוגמת נפש או בנזק כלשהו למטופל יצדיק הגשת תביעת רשלנות. מצד שני, ישנו טווח רחב של נסיבות שעשויות להיחשב כהתרשלות מצד רופאי שיניים, ולהוות בסיס להגשת תביעה. בין נסיבות אלה ניתן למנות לא רק ביצוע לקוי של הטיפול העיקרי, אלא גם אבחון שגוי של הבעיה ממנה סובל המטופל בשיניו או בחניכיו, התרשלות בתהליך ההרדמה שבוצע למטופל ובירור לא מעמיק מספיק ביחס למצבו הרפואי הכללי של המטופל.
בדרך-כלל, על-מנת להוכיח בבית-המשפט קיומה של רשלנות רפואית, יש להיעזר במומחים מתאימים מתחום רפואת השיניים. מומחים כאלה יכולים לספק חוות דעת שתצורף לתביעה, ובה יסבירו מדוע, לעמדתם, פעל הרופא הנתבע באופן בלתי-סביר, וכיצד התרשלותו גרמה למטופל נזק מיותר.
ומה אם רופא השיניים לא הסביר למטופל על הסיכונים הכרוכים בטיפול? גם נסיבות כאלה עשויות להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית, אפילו אם הטיפול עצמו בוצע כראוי. בתי-המשפט קבעו בכמה וכמה מקרים, כי עצם העובדה שרופאי שיניים לא סיפקו מראש למטופליהם הסבר הולם על תופעות הלוואי והסיכונים הכרוכים בטיפול, היא בגדר התרשלות.
עוד נקבע, כי כאשר לא ניתן למטופל מלוא המידע הרלוונטי אודות הטיפול, נמנעת ממנו האפשרות לתת "הסכמה מדעת" לטיפול ובכך נפגעת האוטונומיה שלו. פגיעה כזו באוטונומיה של המטופל הוכרה ע"י בית-המשפט כנזק בפני עצמו, שמצדיק פיצוי נפרד, בלי קשר לנזקים אחרים שנגרמו או לא נגרמו למטופל.
כך למשל, פסק בית-המשפט פיצויים בסך 80 אלף ש"ח למטופל שנותר משותק חלקית בפניו בעקבות זריקת הרדמה שקיבל לפני סתימת שן. השופטת שדנה במקרה קבעה שהזריקה עצמה בוצעה כהלכה ושהפגיעה בפניו של המטופל היא סיכון בלתי-נמנע שכרוך בזריקה. עם זאת, השופטת קבעה, כי רופא השיניים לא טרח להסביר למטופל טרם הטיפול מהם הסיכונים הכרוכים בזריקה, ולכן יש לפצות את המטופל על הפגיעה באוטונומיה שלו.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)