בהיותו כבן 9 שנים בלבד, אובחן שגיא כסובל מלוקמיה לימפובלסטית חריפה.
כך, לפתע, השתנו חייו מקצה לקצה בעודו סובל מכאבים כרוניים, מקבל טיפולים תרופתיים אינטנסיביים ותלוי לחלוטין במשפחתו ובזולת בביצוע פעולות יומיומיות.
בשל הטיפול האינטנסיבי שקיבל, שגיא החל לסבול מתופעות לוואי קשות ביותר, ובין היתר שברים בעמוד השדרה ושחיקת סחוסים בברכיו, המלווים בכאבים ומגבלות, ועוד. כל אלו השליכו בין היתר על יכולתו להתנייד, וגרמו לכך שהינו הלכה למעשה סיעודי ומרותק לכיסא גלגלים.
על מנת להקל, ולו במקצת, על שגרת יומו הקשה, פנה שגיא למשרד הבריאות בבקשה להכיר במוגבלותו בניידות, ובהתאם לאפשר לו "ליהנות" מהטבות כגון הלוואה עומדת לרכישת רכב לאביזרים מיוחדים, הלוואה לרכישה ולהתקנה של מתקן הרמה לכיסא גלגלים לרכב ועוד.
ואולם, בניגוד מוחלט להמלצת רופאיו המטפלים ולמצבו התפקודי בפועל, קבעו נציגי משרד הבריאות כי שגיא אינו מרותק לכיסא גלגלים ואינו זקוק לכיסא גלגלים, וכי מצבו הקשה מזכה בנכות בשיעור 60% בלבד.
המום וכואב פנה שגיא למשרדנו, על מנת לערער על החלטת הוועדה הרפואית, שבנסיבות המקרה הספציפי לא ניתן לראות בה אלא חסרת כל צלם אנוש.
ראו כתבה שפורסמה בעניין זה באתר ידיעות אחרונות ביום 24.8.17:
תגובות (0)